אור הישר (זבחים) קמח

ש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב בד"ה אבל דברי חכמים

שם האי אית ליה תקנתא בסחיטה ורב יוסף היכי ניסחוט כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ט'

רש"י ד"ה אין לוקחין, שממעט באכילתה במקום אכילתה, דמעכשיו לא יאכלנה אלא בירושלים ע"כ, לא ידענא מדוע נקיט רש"י דוקא מיעוט אכילה זו ולא שאר גווני מיעוטי אכילה המבואר בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ב, וע' בתוד"ה אין לוקחין ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אין לוקחין, פי' בקונטרס דמתחילה שריא לאונן כו' ומתוך המשנה משמע שאין הקפידה משום תרומה אלא משום מעשר כו', ובשטמ"ק כ' וז"ל ולא נהירא דאי קאי אתרומה כו' ע"ש, הנה ברש"י שלפנינו ליתא להאי טעמא כלל מה שהביאו התוס', רק הוא מפרש שממעט באכילתה במקום אכילתה דמעכשיו לא יאכלנה אלא בירושלים ע"כ, אולם בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ב מפרש בהדיא דקאי האי מיעוט באכילה אתרומה ואמעשר ביחד, וגם טעמא דתרומה מותרת לאונן מעשר אסור לאונן וטעמא דרש"י שלפנינו דתרומה אינה טעונה מחיצה מע"ש טעון מחיצה הביא שם

תוד"ה למחרת, ותימה למה לא הזכיר בקרבנות תגלחת רביעית כו', ע' ש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב ד"ה ומונה ל' יום

ע"ב ואם לאו אשם זה של שלמי נדבה, כ"ה הגרסא גם בנדה ד"ע, וע' ירושלמי נזיר פ"ח ה"ב

שם אי קודם מתן שבע כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, הנה לפ"מ דסוגיא זו קאי אליבא דר"ש, תקשה לכאורה אהא דרש"י פי' בסוטה כ"ג סוף ע"א דר"ש לית ליה כל שממנו לאישים. וע' בש"ק לירושלמי שם פ"ג ה"ו

שם כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו, ע' בלשונות הרמב"ם להרדב"ז ח"ב סי' פ"ז ובהתוה"מ ויקרא סי' קל"ו

רש"י ד"ה ואי קודם. והנך הזאות במקום הקטרה קיימי, ע' בגבורות ארי ליומא במלואים דף נ"ז ע"ב

תוד"ה וסמיכה למ"ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא כו', עמש"כ בחידושי לעיל דף ל"ג

תוד"ה ונאכל, ובלחם אי אפשר לעשות תקנה ע"כ, וכ"כ התוס' במנחות ק"ה ע"ב, וע' בש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב

תוד"ה לוג ותימה ליזיל ליקדש ליה קדושת דמים על תנאי כו', ע' מל"מ פ"ב ה"ג מה' שחיטה

בא"ד ותימה לי האיך נותן מתן שבע ועל הבהונות מההוא פורתא כו', ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' י"ב

תוד"ה חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משנה זו במס' נגעים פרק בתרא עכ"ל, והנה כה"ג ציינו התוס' מקום המשנה בר"ה ד"ו ע"א, והבין הגרע"א ז"ל שם בגליון הש"ס דהתוס' ציינו ציון זה בשביל איזו כוונה ע"ש, ולענד"נ דבשלמא במנחות ד"ט ע"א דהתוס' ציינו למשנה זו גופה, נראה דכוונו למאי דסתמו בתר הכי שלא היה יודע רשב"ל משנה מפורשת, אבל להניח כעין כלל דבכה"מ בש"ס שציינו התוס' מקום המשנה תהיה לאיזו כוונה קשה לאמר, כמו הכא, דאין להעמיס הכוונה בציון זה כמו במנחות שם, ואשכחן ציונים טובא כאלו בתוס', כמו לקמן ע"ט ע"ב ובמנחות ד"ז ע"ב, כ"ט ע"א, צ"ד ע"א, צ"ז ע"א, שם ע"ב, צ"ט ע"ב, ובסוכה י"ד ע"א, ט"ז ע"א, י"ז ע"ב תוד"ה הבגד ותוד"ה כדתנן, ובחולין ק"י ע"ב, ובערכין ד"ג ע"א תוד"ה והאמר ותוד"ה תרי ותוד"ה הכל

דף ע"ז ע"א אי גואי קא מעייל חולין לעזרה, ע' מל"מ פ"ב ה"ג מה' שחיטה ובמש"כ בחידושי לחולין ק"ל ע"ב ולתמורה כ"ג ע"א ולמנחות דמ"ח ודק"ו, וע"ע בת' אחיעזר חי"ד סי' י"ב

שם והא"ר שמעון אין מתנדבין שמן, קושית הש"ס היא משום דסוגיא זו קאי אליבא דר"ש, אבל לדינא הא קיי"ל כר"ט במשנה דלקמן צ"א ע"א דמתנדבין שמן וע"ש ע"ב

במשנה אברי חטאת שנתערבו באברי עולה כו', לשון המשנה עם סוגית הש"ס מועתק בילקוט ויקרא רמז תנ"ד, ובמה שחזר ברמז תקע"ה בפ' אחרי, שם אראה בדבריו עירוב פרשיות ע"ש

שם ר"א אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים ע"כ, ועפ"ז ר' אליעזר לשיטתו בתוספתא מנחות פ"ד, דס"ל בתערובות קומץ בשירי מנחה אחרת או במנחה שלא נקמצה דיקרב לכתחילה (ע"ש בתוספתא צוקרמנדל), משום דהוא רואה התערובות כאילו הן עצים, והא דבמשנה שם דכ"ג ע"א סתים מסדר המשנה דלא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים והכא תנן סתמא וחכ"א תעובר צורתו ויצא לבית השריפה, דהכא שכבר קרבו האימורין חל על הבשר דין כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, משא"כ התם דהתערובות היתה במתיר עצמו הוא הקומץ

ובמה שהק' הש"א בסי' כ"ט נהי דאית ליה לר"א רואין כאילו הן עצים אבל הרי עובר על לאו דכלאים שלא במקום מצוה ע"ש מה שהאריך בזה, כבר תירצתי בחידושי לערכין ד"ג ע"ב

שם ורבנן מיעט רחמנא אותם כו', האי מיעוטא הוא רק לענין הקרבה כדמסיק אותם הוא דאי אתה מעלה, אבל לענין רחיצה בתערובות פסולין איצטריך מיעוטא אחרינא בתו"כ נדבה פרק ו' כדכ' שם הר"ש משאנץ משנה ו'

שם א"ר יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על אברי חטאת שנתערבו באברי עולה שיקרבו כו', כה"ג לקמן פ"א ע"א בתערובות דם חטאת בדם עולה, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' נ"ה.