אור הישר (זבחים) קמז

למעט בזמן אכילתן מלנתקן לרעייה כדפירש"י בפסחים צ"ח ע"ב, וע' בש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב ובחידושי הרשב"א לקידושין נ"ח ע"ב ובת' ח"צ סי' כ"ג

שם אמרוה רבנן קמיה דרבה הא דלא כר"ש דאי כר"ש האמר מביאין קדשים לבית הפסול, וקשה הלא בסתמא ל"ק ר"ש דמביאין קדשים לבית הפסול, אלא היכא דהבאה זו מונע מענין אחר שיכול לצמוח איזה תקלה, כדהבאתי לעיל בסמוך מפירש"י בפסחים צ"ח ע"ב, דסברת ר"ש דמוטב למעט בזמן אכילתן מלנתקן לרעייה ע"ש, וכוונתו דכשהוא לרעייה אפשר דאתא לתקלה דגיזה ועבודה, ובדרך זה תתפרש נמי סוגיא דשילהי בכורות ועמש"כ בחידושי שם, אבל מה ענין זה לתרומה הנקחת משביעית דממעט באכילתה ואינה ממעטת תקלה לצד שכנגדה, זולת אם נימא דזהו ג"כ כוונת רבה במאי דאהדר להו אפילו תימרו ר"ש ה"מ דאיערוב אבל לכתחילה לא, והיינו משום דמפני התערובות היה מוכרח להביאו לרעייה, להכי בחר ר"ש טפי להביא קדשים לבית הפסול, אבל למעט באכילתה לכתחילה בלא שום מטרה, כמו בתרומה הנקחת משביעית, י"ל דר"ש ס"ל נמי דאין מביאין קדשים לבית הפסול, וע' תוספתא זבחים פ"י

רש"י ד"ה לאו למימרא, דלא מזלזלינן בבכור כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' ל' ושם פ"ה סי' נ"א

רש"י ד"ה כלום הקנה, וכיון דאצלו לא הותר לישקל בליטרא אין יכול להקנות כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"א

תוד"ה בכור. ואי לענין דלא בעי למיתבא לכהן הא תנן בהדיא בתמורה כו', ע' מנ"ח מצוה י"ח אות י"ד ובת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ז

בא"ד הא כיון דלאו מתנות כהונה היא לא שייך בה למשחה, הנה לדברי המל"מ בפ"י ה"י ממעה"ק גם דעת הרמב"ם הוא כדעת התוס' ע"ש, אבל אין כן דעת רש"י בפסחים פ"ו ריש ע"א, ועמש"כ בחידושי לבכורות כ"ז ע"א ולקמן בסמוך בתוד"ה שביעית

תוד"ה התפיס, אי האי דאמרינן אינו נשקל בליטרא הוי דרבנן ניחא אבל בהדיא מוכחי בחלק קי"ב ובפ"ק דתמורה ד"ח שהוא דאורייתא כו' ע"כ, והתוס' כפלו ושלשו שיטתם זו גם בבכורות כ"א ע"ב ושם ל"א ע"א, ובשטמ"ק בסוגיין מסיק דודאי אסור לשקול בליטרא לכו"ע מדאורייתא כו' ע"ש, ושיטת רש"י הכא בד"ה ופרכינן, דאיסורא לשקול בליטרא הוא דרבנן, וכה"ד הרמב"ן והרא"ש ר"פ כל פסולי המוקדשין

והנה ראיית התוס' הוא מסנהדרין ומתמורה דדריש בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתו יצאו בכור ומעשר שאינן נאכלין בתורת בהמתו דתנן כל הקדשים נשחטין באטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר ע"כ, ומזה הבינו התוס' דהא דתנן בכור ומעשר אין נשקלין בליטרא הוא מפני דרשת הכתוב בתיבת בהמתה, ולע"ד בלתי מובנת הגרסא בתמורה שם, מה צריך להביא דתנן כו' להורות על הכתוב, שהוא כיהודא ועוד לקרא, הרי לשיטת התוס' דדרשה גמורה מדאורייתא היא, היה די מה שאמרו בש"ס בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתה יצאו בכור ומעשר שאינן נאכלין בתורת בהמתה, ובאמת בסנהדרין ליתנייהו תיבות דתנן כו', ומה נאמנו דברי רש"י לשיטתו הכא שהוא דרבנן, במה שפירש בסנהדרין וז"ל דדרשינן לקרא הכי בהמתה למי שנאכל לבעלים בתורת בהמתה יצאו אלו שיש להם שם לווי שאין נאכלים בתורת בהמתם שאין אומרים בהמת עיר הנדחת אלא בהמת בכור ומעשר של עיר הנדחת עכ"ל, הרי שיטת רש"י בזה ברורה, לפי שאין העולם קוראים לאלו בהמת עיר הנדחת רק בכור ומעשר, להכי נפקעו מלשון הכתוב דכתיב בהמתה, אבל מה ענין זה לדין דאין נשקלים בליטרא לאמר שבשביל זה הוא דאורייתא, ועל כולם נפלאתי שלא הביאו לשון הירושלמי במו"ק פ"ב ה"ג שאמרו, כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול והן מערימין ומוכרין אותו ביוקר ע"ש, הרי בהדיא דאיסורא דרבנן הוא וצ"ע

תוד"ה הפדו, וי"ל דמיירו בבכור בע"מ מעיקרו כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' ל"ז

בא"ד דבשאר פסולי המוקדשין יש בדמיהן צורך גבוה משא"כ בדמי בכור ומעשר, עי' די"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ג

תוד"ה איכא. לאו דוקא בת שתי שנים אלא בת שלש וארבע דמינכר שפיר, ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' ג'

תוד"ה שביעית. וא"ת תרומה קודם לפסח יהא אסור לחמצה משום דקא ממעט באכילתה וי"ל דהכי עדיפא ליה ושרי משום דכתיב למשחה, ולכאורה סתרו א"ע במש"כ בראשית העמוד בד"ה בכור, דבדבר שאינו מתנות כהונה לא שייך בה למשחה, ועמש"כ בחידושי שם, ועכ"פ בבכורות כ"ז ע"א יהיו התוס' כמסתפקים, דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר אבל לא בתרומה ועמש"כ בחידושי שם, ודבריהם הכא לא יתכנו רק לשיטת רש"י בפסחים פ"ו ע"א דבכל מתנות כהונה כתיב למשחה וכ"כ רש"י במנחות נ"ח ע"א, וע' בתוספות על המרדכי לערבי פסחים דף קי"ז ובת' מהרש"ם ח"א סי' יוד

דף ע"ו ע"א ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן, כ"ה הגרסא במשנה לקמן ד"צ ע"ב, וע' ירושלמי שביעית פ"ח ה"ז ובגליון הש"ס והגהות הגאון ר"א מגריידץ שם

שם אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שממעט באכילתה ור"ש מתיר, ע' טו"א חגיגה דף י"ט ע"ב

שם התם אית ליה תקנתא ברעייה כו', ע' שעה"מ פ"ו הי"ח מפסולי המוקדשין

שם חתיכה שבחתיכות לית ליה תקנתא כלל, ע'