אור הישר (זבחים) קמו

רש"י ד"ה אלא טרפה. כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, הארכתי בזה בחידושי לבכורות נ"ח ע"ב ולמנחות ד"ו ע"א

רש"י דיה מנא ידע מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה ע"כ, מהכא מוכח כמש"כ הד"מ ביו"ד ר"ס ל"ח דאין לסמוך על הסימנים המובאים שם בשם סופרים וספרים לידע כשהבהמה חיה אם היא טרפה ע"ש, דלפי הסימנים שם אמאי איכפלו כל הני אמוראי דבסוגיין על קושית הש"ס מנא ידע מעיקרא שזו היתה טרפה ע"ש, ואפשר דהסימנים לא היו פועלים בזמנים ומקומות של חכמי הש"ס, דעכשיו נשתנו הטבעים כמש"כ התוס' במו"ק ספ"ק וביומא ע"ז ע"ב ובש"מ

רש"י ד"ה נפולה מן הגג. וכיון דאיתחזק בה ספק טרפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתיך, עמש"כ הש"ך בסי' ק"י דיני ספק ספיקא סי' ל"ה סקס"ו ובפר"ח ובפלתי שם קונטרס בית הספק ובשעה"מ ה' מקואות פ"י ה"ו כלל ג'

רש"י ד"ה נפולה נבדקה אם תעמוד ותלך כשרה לגמרי כו', ע' בת' עונג יו"ט חא"ח סי' מ"ד

תוד"ה ואבע"א. נראה כל"א שפי' בקונטרס דר"ש סבר לה כר"א כו', ע' ת' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' כ"ו

תוד"ה דאיערב. אפילו למ"ד היא וולדה נרבעו לא אמרינן היא וולדה נטרפו דעובר יש לו חיות בפ"ע ואינו נטרף עם האם ע"כ, וכ"כ התוס' בב"ק מ"ז ע"א ובסנהדרין ד"פ ע"ב ובחולין נ"ח ע"א ובתמורה ל"א ע"א ועמש"כ בחידושי שם

אמנם כ"ז הוא בשאר טרפות אבל בדרוסה אם נוגע טיפת הדריסה להעובר שבתוכה הניח הט"ז ס"ס ע"ט בצ"ע בשם מ"כ וע"ש בפר"ח, ופליאה שלא הביאו לדברי הפסקי תוספות ס"פ הנשרפין שכ' וז"ל בכל מקום עובר ירך אמו הוא בר מלענין טרפות או טרפה ארי עכ"ל, הרי דאין לחלק בזה בין דרוסה לשאר טרפות, והוא ג"כ דלא כהבית יעקב דמחלק בין דריסת ארי לשאר דריסות כדהביא הבה"ט בסי' נ"ז סק"י וע"ש בפ"ת סק"ד, והס' בית יעקב אינו ת"י לעיין בו

תוד"ה והא. וא"ת הא דתנן במס' שקלים כו' בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר כו', ע' שעה"מ פ"ו הי"ח מפסוה"מ

בא"ד דכל הני נמי דאין יכולין לסמוך מטעם ספק חשיב שפיר אין ראויין לבילה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ו' ובעין יצחק אה"ע ח"ב סי' ס"ו

בא"ד דדרשינן בתו"כ מזובו ולא מנגעו כו', וכ"כ התוס' בכ"מ ודבריהם תמוהים, וראיתי בזה הערה נחמדה בהתוה"מ מצורע סי' נ"ט

דף ע"ה ע"א קרבן יחיד שנתערב בקרבן יחיד כו', עמש"כ בחידושי לעיל ע"ד ע"ב

שם שנתערבו שחוטין כעין חיים כו', ע"ל צ"א ע"א תוד"ה דשחטינן

רש"י ד"ה קרבן יחיד שנתערב כו', בכולהו גרסינן קרבן ע"כ, אבל ברש"י כת"י גריס חטאת במקום קרבן, וע' בשטמ"ק ובטה"ק ובחק נתן מש"כ בזה, הנה כולם הביאו רק דברי התוספתא שלפנינו הכא בפ"ח דשם הגרסא חטאת, ולא הביאו לשון התוספתא בכריתות פ"ב דגם התם הלשון חטאת, ואם יבאו לשבש לשון התוספתא האם בשני המקומות ישבשו, כן הסתירה מגרסת רש"י שלפנינו לגרסתו בכת"י, ואפשר משום דרש"י בעי לפרושי נמי אפשרות התערבות קרבן יחיד בקרבן צבור כגון עולה בעולה ע"ש, להכי כתב למגרס קרבן, הכולל גם שאר קרבנות לבד מחטאת, וטעמו ברור משום דבתוספתא זבחים שם מסיק וכן בתודות וכן בעולות וכן בשלמים ע"ש, הרי דכייל בזה גם שאר קרבנות, אבל אינו בא בזה לבטל גרסת חטאת ולגרוס במקומו קרבן כנלע"ד

ע"ב לדבריו דר"א קאמר ואב"א כו', בירושלמי יומא פיה סוף ה"ד מבואר בהדיא דטעמא דרבי לגרמיה בהאי דינא, משום דס"ל יש שיעור למתנות וע"ש במה"פ

שם התפיס בכור לבדה"ב מהו שישקול בליטרא כו', ע' רי"ט אלגזי ל לבכורות פ"ד סי' כ"ד

שם ת"ש נתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור וכמעשר לאו למימרא דאינו נשקל בליטרא, פי' דזה אין לאמר דמשנתינו לא קאי אמשקלות אלא על עצם האכילה דבכור נאכל לכהנים ומעשר לכל אדם, וזהו דתנן ויאכלו כבכור וכמעשר, היינו דאם התערובות היתה בבכור יאכל רק לכהנים כבכור ואם במעשר יאכל כמעשר לכל אדם, דז"א משום דבמשנה גופה מסיק ירעו עד שיסתאבו ויאכלו, ואכילת בכור במומו הוא אפילו לעכו"ם כב"ה ור"ע בבכורות ל"ב ע"ב, והיינו דפירש"י שם ר"פ כל פסולי המוקדשין דבשר בכור נאכל לכל אדם וכן מעשר וקדושתן היא רק מה דאין נוהגין בו מנהג חולין למוכרו באיטלז ולשוקלו בליטרא, וכן פירש"י בפסחים צ"ח ע"ב אהא דקאמר רבא דאכיל להו בתורת בכור בע"מ, וע' בתוספתא פסחים פ"ט ובתוספתא תמורה ספ"ג ובמפרשים שם

שם איכא שעיר נשיא כו', ע' ברה"ז וצ"ק ופמ"א וח"נ, וע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ג' ובר"ש משאנ"ץ שם משנה י"ד

במשנה אשם שנתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו, כ"ה הגרסא במשניות וע"ש בתוי"ט ובלקוטים ובתפא"י

שם אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול, בתו"כ צו פרשה ד' הביא מקודם הא דאמרו לו והלא שלמים טעונין תנופה אמר להם ומה בכך ויניף אשם כו', ואי משום סמיכה מיירי בקרבן נשים, או שנתערבו אחר סמיכה כדכ' בהתוה"מ שם סי' ע"ט

שם אין מביאין קדשים לבית הפסול ע"כ, ור"ש ס"ל דמביאין כדמוכח בגמרא, וטעמו דמוטב