אור הישר (זבחים) קמב

אין נזקקין לו בי דינא דמזדקקי לא עבדי שפיר ע"ש, אמנם מהא דהכא לכאורה ראיה גמורה היא, דרבא גופיה אמרה להא שמעתא דמשום דאמור רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצה, הרי דבדרבנן נמי אמר דבדיעבד לא מהני

ואפשר דגם הכא אלמוהו רבנן לגזירתם דלא תרצה גם בדיעבד, כיון דמקור האיסור הוא מדאורייתא מטעם הקביעות, ואז הלא עדיין לא חזו עד דניידו, ולהכי שפיר גזרו רבנן הואיל דבשעת הקביעות נדחו שוב אין חוזרין ונראין, משא"כ בעלמא אפשר דבדרבנן אי עביד מהני גם אליבא דרבא, וע' רש"י ד"ה אי מקריב ובברה"ז שם

אולם על עצם דברי רבא שהניח ליסוד מוסד, דמשום דאמרי רבנן שלא ליקרב לכתחילה משו"ה אינו מרצה גם בדיעבד, הרבה להקשות בת' ברית יעקב חי"ד סי' פ' ממשניות מפורשות ודוכתי טובא דאסור לכתחילה ודיעבד כשר, דלקמן ע"ח ע"א תנן נתערב בדם פסולין ישפך לאמה כו' אם לא נמלך ונתן כשר, וכן שם ע"ט ע"ב בניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר"א אומר כו' וחכ"א ישפך לאמה ואם לא נמלך ונתן כשר, ובדף ק"ד ע"א תניא נטמא בשר כו' ר"א אומר יזרוק ר' יהושע אומר לא יזרוק ומודה ר"י שאם זרק הורצה, ובמנחות כ"ג ע"א תנן נתערב קומצה בשיריה כו' לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים, ושם מ"ח ע"א תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן כו' הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב, ושם כ"ה ע"א דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ואר"י ב"ר חנינא ביבמות ד"צ ע"א מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו, ובביצה ד"כ ע"ב קאמר רבא גופיה דלמ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אפ"ה אם עבר ושחט זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה ונשאר בצ"ע, וכן הקדימו בזה בטו"א לר"ה בקונטרס אבני שהם לדף כ"ח ע"א וגם הוא נשאר בקושיא ע"ש

ולעד"נ לתרץ עפמש"כ בהשמטות שטמ"ק בסוגיין בשם הר"ר מנוח ז"ל, דהכא הטעם משום דהפקר ב"ד הפקר ואפקעוה רבנן לממוניה מיניה ולהכי אינו מתכפר בו כיון שאינו שלו כו' ורבנן אין יכולין להפקיע ההקדש כי אם קודם שחיטה משא"כ בהרצאת דם שהיא לאח"ש לא שייך הפקר ב"ד כיון דהשחיטה היה בהכשר ע"ש, ולפ"ז ניחא דבכל המקומות הנ"ל הוא בזריקת הדם דלאחר שחיטה ולא שייך גבייהו הפקר ב"ד, וכן ל"ק מההיא דמנחות כ"ג גבי נתערב קומצה בשיריה, דקומץ היינו שוחט כדאמרינן לעיל י"ג ע"ב ובהקומץ זוטא י"ג ע"ב, וע' תוס' גיטין נ"ה ריש ע"ב וברשב"א שם ובתוס' כריתות י"ג ע"ב ד"ה ארבע וצ"ע כעת

שם חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת כו', הארכתי בזה בחידושי לקנים פ"א

שם במה דברים אמורים בכהן נמלך כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם ושאר מפרשים לקנים רפ"ג ובכ"מ פ"ח ה"ב מפסוה"מ

שם הא כמ"ד בע"ח נדחין הא כמ"ד בע"ח אין נדחין. ע' בשעה"מ פ"ד ה"ה מה' ק"פ ובס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ד ובמש"כ בחידושי לעיל די"ב ודנ"ט

רש"י ד"ה ובבת אחת מי משכחת לה בשלמא זריקה והקטרה אפשר לצמצם ואיכא למימר בבת אחת (כ"ה גרסת השטמ"ק וע' לעיל בסמוך רש"י ד"ה אמר רבא) אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד וע' בשטמ"ק אות ט"ו, והנה הכא נראה ברור דעת רש"י כמש"כ התוס' בחולין כ"ח ע"ב ובכ"מ, דבידי אדם אפשר לצמצם ובידי שמים א"א לצמצם, אולם לה"ר שמעיה שהביאו התוס' בעירובין ד"ו ע"א (ובמקומות אחרים הגרסא בתוס' ה"ד שמעון) דבידי אדם נמי אי אפשר לצמצם, תקשה איך יפרנס הא דאמרינן הכא בזריקה והקטרה דאפשר לצמצם, וביותר לפמש"כ התוס' בסוכה ט"ו ובכ"מ. דרבא סבר דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם ע"ש, וסוגיין הא קאי אליבא דרבא דמבואר דעתו דבידי שמים א"א לצמצם כמו שהבין רש"י הכא, דאפ"ל דאינהו מפרשי לפי המסקנא דהכא דרבא הדר ביה. ומסיק דהגזירה היא משום קבוע, וע' בתוס' בכורות י"ז ע"ב ובעירובין ט"ו ע"ב וביבמות כ"ח ע"א ובחולין ל"ח ע"ב וברש"י מנחות ל"ז ע"א ד"ה עשר סלעים

תוד"ה ונכבשינהו. וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע כו', ע' בש"ס בסוגיין ובפסחים ד"ט ע"ב תוד"ה היינו תשע ובס' האשכול ח"ג סי' ל' ובנחל אשכול שם ובסי' ל"ג ובמיוחסות סי' קפ"א ובת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' נ"א ובפר"ח ליו"ד סי' ק"י סקכ"ו ובצל"ח לביצה ד"י ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ח'

תוד"ה אלא. דכל מילי מדאורייתא ברובא בטלי כו' ע"כ, והוא מדברי הש"ס בגיטין נ"ד ע"ב דמדאורייתא חד בתרי בטיל וע"ש רש"י ד"ה לא יעלו ובחידושי הרמב"ן ליבמות דף ע"ג ובר"ש טבו"י פ"ב מ"ג

והנה אהא דתנן סוף מעילה נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו כו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דר"ע, הקשו התוס' שם דליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ותירצו דמטבע חשיב ולא בטיל, ותמה הפר"ח ביו"ד סי' ק' דהא דלא בטיל בדבר חשוב אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא כל מילי בטלי ברובא כמש"כ התוס' הכא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאיך מייתי קרבן מספק לר"ע והלא פרוטה של הקדש כבר נתבטלה ע"ש, וע' בקונטרס הספקות סי' י"ח הנספח לתפארת ישראל על ה' נדה מהגאון בעל כרו"פ

ולעד"נ עפ"מ שמבואר בתוספתא סוף מעילה ובירושלמי רפ"ז דדמאי כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי והשניה מביא אשם ודאי ע"ש, ומזה מובן הכוונה גם במשנה דמעילה שם דתנן כיון שהוציא את הראשונה מעל הוא להביא אשם תלוי, ומשום דר"ע לטעמיה בכריתות כ"ב דמחייב על ספק