אור הישר (זבחים) קמ

תוד"ה ה"ג אגוזי פרך על שם שנפרכין כדאמר בפסיקתא כו', והתוס' ביבמות פ"א ע"ב והר"ש סוף ערלה מביאים נמי פסיקתא זו, וע' שה"ש רבה פ"ו בפסוק אל גנת אגוז ובילקוט שם

תוד"ה אף. ואפה בו את הפת כו', וח"א הקשה לי הא הבלוע אינו דבר חשוב ואמאי לא בטל, אמנם טעות הוא דאין זה ענין לבלוע, רק גחלי האיסור עשה לעיסה פנים חדשות, ואחרי שנתהווה לפת היא כבריה חדשה, ומשו"ה קראו חז"ל בפסחים כ"ו ע"ב יש שבח עצים בפת, וכן פירש"י שם גבי תנור, שהרי ע"י היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו, וכן דייק הרמב"ם בפיה"מ ערלה שם מ"ד לכתוב, לפי ששבח ערלה בתבשיל

תוד"ה הראוי לערלה ערלה בירושלמי מדקדק אמאי לא תני נמי הראוי לתרומה תרומה כו', והנה בפמ"א תירץ עפמש"כ התוס' לקמן ע"ג ע"א בד"ה ר"מ דקדושת ארץ בטלה ותרומת תאנים הוי תרי דרבנן דמדאורייתא אינו חייב אלא דגן תירוש ויצהר א"כ אין מקום לקושית הירושלמי דחביות סתומות י"ל דמיירי ביין תפוחים א"כ בכל ששה דברים לא הוי תרומה אלא מדרבנן ובזמן הזה דהוי תרי דרבנן מודי דבטלי ודוקא נקט ערלה וכה"כ דהוי חד מדרבנן ולכך לא בטלי כו' ע"ש

ולעד"נ דיש מקום להירושלמי להקשות הכי, עכ"פ לשיטתייהו רפ"ק דמעשרות, כדעת הספרי ר"פ עשר תעשר דתרומת פירות דאורייתא, וזו היא שיטת הרמב"ם כמש"כ הכ"מ רפ"ב מה' תרומות וע"ש ובראב"ד ורדב"ז פ"א ה"ט מה' מעשר, ודעת הירושלמי דפירות האילן דאורייתא נשנית במס' ערלה פ"א סוף ה"ב, וא"כ גם בתרומת פירות הוי חד דרבנן כמו בערלה, והדרא קושית הירושלמי לדוכתא אמאי לא תני נמי הראוי לתרומה כדקתני הראוי לערלה, והתוס' לקמן שכתבו דתרומת פירות הויין תרי דרבנן הוא ע"פ שיטתם הם, דס"ל בכ"מ דתרומת פירות דרבנן, כן התוס' הם כמסתפקים בכוונת הירושלמי, כדכתבו בבכורות נ"ד ובר"ה י"ב ובע"ז נ"ט ובחולין ד"ז, וע' בתוס' שבת ס"ח ע"א ד"ה דאית ובד"ה ואילו, אבל פשטות הירושלמי מורה דס"ל דהוא דאורייתא, וע' כפתור ופרח פ"ג ופ"ה ובמש"כ בחידושי לקמן ע"ג ע"א

דף ע"ג ע"א כל דבר שיש בו מנין אפילו בדרבנן לא בטיל, ופירשו רש"י ותוס' דתרומת פירות דרבנן דמדאורייתא לא מיחייב אלא דגן תירוש ויצהר ע"ש, ושיטתם זו נקטו בכ"מ דבזה תתבאר להם כל הסוגיות בברכות ל"ו ובביצה ד"ג וד"ד ובעירובין ל"ב וביבמות פ"א ובכתובות כ"ה ושם נ"ו ובקידושין ד"ג ושם ס"ט ובב"מ פ"ט, וכה"ד הרמב"ן בפ' ראה וע' בחידושיו ליבמות פ"ב ובקונטרס אחרון שם וכ"ה דעת הראב"ד, אכן דעת הרמב"ם רפ"ב מה' תרומות ובפ"א ה"ט מה' מעשר ובפ"א ה"ג מה' מעשר שני דכל פירות האילן חייבים בתרו"מ מה"ת, והוא ע"פ הברייתא דספרא ס"פ בחקותי, דדרשינן מפרי העץ לרבות כל פירות האילן, וכה"ד הספרי בפ' עשר תעשר ובירושלמי רפ"ק דמעשרות, וע"ש במה"פ ובציון ירושלים

ואפ"ל נמי דהרמב"ם הבין הא דאמרינן בסוגיין ובעלמא גבי תרומת פירות כל דבר שי"ב מנין אפילו בדרבנן לא בטיל, הכוונה להיותם בזמן הזה וכדעתו בספ"א מה' תרומות, וע' בסוגיין תוד"ה ר"מ וברמב"ם ספ"ו מבית הבחירה ובתוי"ט עדיות פ"ח מ"ו ובת' מקום שמואל סי' ל"ז ובשעה"מ ה' מע"ש פ"א הי"ב ובמש"כ בחידושי לעיל דף ע"ב סוף ע"ב ולחולין ד"ז ע"א

שם ליטרא קציעות שדרסה כו', ע' ירושלמי תרומות פ"ד ה"ז ובמה"פ שם

שם בעלי חיים חשיבי ולא בטלי, פי' דהוי כאילו הוא בעין כדהסביר הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' ק"י סק"י. אמנם כיון דחסרון הביטול מתחיל מזמן שהיה בעל חי, משו"ה כמו דלא נתבטל בשעת חיותו להיות נהנה בו מחרישתו, דשור הנסקל נאסר מחיים, כמ"כ אם נתערב חתיכה ממנו לאחר מיתתו שנתבשלה עם אחדות, והיא חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחין, ג"כ לא בטלה כדכתב הר"ן בע"ז ע"ד ע"א ע"ש, וטעם הדבר כדכתבו התוס' לעיל דף ע"א ע"א, כיון דגמר דינו דמחיים גורם לו להיות חל עליו האיסור. משו"ה אפילו עבדיה כעין בשר דשחטיה אסור

שם בעלי חיים חשיבי ולא בטלי ונמשוך חד חד מינייהו וניקרב ונימא כל דפריש מרובא פריש כו', ולכאורה דין בטול ברוב וכללא דכל דפריש מרובא פריש, מקור שניהם הם מקרא דאחרי רבים להטות, והשתא ניחזי אנן הלא מדאורייתא גם בעלי חיים בטלים ברובא כדכתבו התוס' לקמן ע"ב בד"ה אלא ע"ש, ובכ"ז החליטו חז"ל על כמה דברים ומהם בעלי חיים שלא יתבטלו מפני חשיבותם, וא"כ בתר דרב אשי משני בע"ח חשיבי ולא בטלי, הרי דחז"ל נאדו מפשטות הכתוב דאחרי רבים להטות, בכדי לעשות חיזוק לתורה דאלו לא יתבטלו מפני חשיבותם, לפ"ז מה מקום להקשות בתר הכי דנימא כל דפריש מרובא פריש, הלא גם האי כללא נפל בבירא, דאף איהו נובע מקרא דאחרי רבים להטות

וי"ל דתירוצא דבע"ח חשיבי ולא בטלי, היינו כל זמן שתערובות האיסור הוא בתוך ההיתר, ונצטרך לאמר שהאיסור יהיה נתהפך להיתר, בזה החמירו חז"ל לאמר דבע"ח חשיבי ולא בטלי, ואדרבה כולם אסורים, משא"כ בהא דפריך דנמשוך חד חד מינייהו ונקרב, הרי בדרך זה לא נגענו כלל באיסור רק הנחנוהו בתערובתו, ואנו דנין אלא על הפרט הנמשך מן הכלל, בזה שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש

שו"ר דאפשר להעמיס קושיתי ותירוצי בדברי השטמ"ק בסוגיין, שכ' וז"ל כל דפריש מרו"פ וא"ת הא אמרינן בע"ח חשיבי ולא בטלי וי"ל דהיינו דוקא כי שקלינן כולם או רובם אז ודאי לא יועיל המשכה אבל אם משך כל אחד מהם בפ"ע נימא שפיר כל דפריש