אור הישר (זבחים) קלט

אלא דאכתי קשה כמו לפירש"י כן לדברי התוס' שהבינו דתערובות שור הנסקל דמשנתינו איירי בשור שלם, הרי לכאורה משמע בסוגיין דשתי המשניות דהכא ודשילהי ע"ז בחדא גוונא מיתוקמי, רק מתניתין איירי בקדשים והתם בחולין, ולפ"ז קשה הלא בירושלמי שם פ"ה הי"ב קאמר ר' יוסי בשם ר' חנינה בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף (אם צרף מהן חתיכות קטנות וטרפן מהו שיבטלו, פ"מ,) ופריך והתנינן שור הנסקל ומשני תיפתר בחתיכות, ופי' בפני משה דקס"ד דאפילו שאינו חשוב ממנו אינו בטל וקאמר דמהא לא תיפשוט דתיפתר בחתיכות חשובות משור הנסקל שנתערבו בחתיכות ע"ש, והשתא לפ"מ דאכתי לא ידע המקשה בסוגיין מתירוצא דרב אשי בעלי חיים חשיבי ולא בטלי, א"כ אפשר דגם בסוגיין ס"ל להמקשה כאוקימתא דירושלמי בע"ז דשור הנסקל דמתניתין איירי בחתיכות, ומנא להו לרש"י ותוס' לפרש דאיירי בשור שלם וצ"ע כעת, וע' בר"ש ערלה פ"ג מ"ז, ובפלתי סי' ק"י סקי"ג ושם סי' ק"א סק"א. שוב עיינתי בר"ן ע"ז שם ומצאתי שכתב אהא דשור הנסקל דבסוגיין דאם מת הוא מיירי בחתיכה ממנו שנתנבלה וראויה להתכבד לפני האורחין, ועמש"כ בחידושי לקמן ע"ג ע"א

בא"ד ואע"ג דקתני במתניתין זבחים ועוף לאו בכלל זבח הוא כו', ע' שעה"מ פ"א ה"א מה' חגיגה ובמש"כ בחידושי לקמן קי"ט ע"ב

בא"ד משום דיין נסך נפקא לן מדברי קבלה ולא כתיבא איסורא באורייתא כו', וכ"כ הר"ש פ"ג מ"ז דערלה, וצ"ע מפסחים ד"ל ע"ב וכבר העיר בזה בנחל אשכול לס' האשכול ה' יין נסך

בא"ד וציפורי מצורע מיירי בצפור דרור גדולים וחשיבי, ע' בברה"ז מש"כ ע"ד התוס', וע' ברמב"ן ומהר"י אבוהב פ' מצורע בפסוק שתי צפרים חיות ובמהרי"ק שרש קנ"ח ובמל"מ רפי"א מטומאת צרעת ובמש"כ בחידושי לחולין ס"ב ע"א

בא"ד ומיהו הוה מצי למיתני אברי שעיר המשתלח, למאן דאסר ביומא ס"ז וחתיכה של עיר הנדחת ושער של מת דאסרינן כו', לכאורה ע"פ קושית התוס' יל"ד נמי אהא דמסיק רבא ביומא שם מסתברא כמ"ד מותרין לא אמרה תורה שלח לתקלה, אמאי צריך להוכיח רק מצד הסברא, ולא הוכיח נמי ממשנה מפורשת בע"ז דלא חשבינהו באיסורי הנאה, ובע"כ דלפי סוגיא דע"ז דלא חשיב שם במשנה אלא הנך דאית להו תרתי לחשיבותא דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכדהביאו התוס' בדבריהם לעיל, לפ"ז אין מקום לא לקושיא ולא לסייעתא, דבאברי שעיר המשתלח וחתיכה של עיהנ"ד ושער מת לא שייך דבר שבמנין, וע' בתשובות הרשב"א סי' נ"ג ובהגהות הגר"א במשנה ע"ז שם וברדב"ז על הרמב"ם פט"ז ה"ז ממאכלות אסורות ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ט ובנחל אשכול שם

בא"ד מאן דתני דברי ר"מ אית ליה עשרה דברים מקדשין כו', ע' ר"ש ערלה פ"ג מ"ז ובמה"פ לירושלמי שם פ"ג ה"ב

תוד"ה נתערבו. ר"ת ל"ג בשום מקום ואחרות באחרות כו', ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ח

בא"ד דמ"ט נקט רימוני באדן והא אפילו כל שדרכו מקדש כו', ע' ת' רדב"ז ח"א סי' ת"ב ובשעה"מ פ"א ה"כ מה' יו"ט ובפלתי סי' ק"י סקכ"ד

ע"ב שהיה ר"מ אומר כל שדרכו, כ"ה הגרסא הכא וביבמות פ"א ע"ב וכן העתיק הר"ן בחידושיו לחולין ס"פ גיה"נ וכ"ה גרסת הברה"ז, אבל בשטמ"ק וצ"ק גרסי כלשון המשנה בפ"ג דערלה ובש"ס ביצה ד"ג ע"ב את שדרכו

שם וקלחי כרוב, כ"ה גרסת רש"י, אבל במשנה ערלה הגרסא וקולסי כרוב

שם ר"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב, ע' בשטמ"ק ובתשובות הרשב"א סי' ל'

שם הראוי לערלה ערלה כו', ביבמות הגרסא הראויין לערלה, אבל במשנה ובביצה ובע"ז ע"ד הגרסא כדהכא

שם רשב"ל אמר כל שדרכו למנות שנינו, ע' ר"ש ערלה פ"ג מ"ז ובכלים פי"ז מ"ה

רש"י ד"ה באחד ומאתים. וכיון שכפל את האיסור שאיסורו איה"נ כפל את העלייה הכי תניא לה בספרי גבי מכל חלבו את מקדשו ממנו כו', הרמב"ם בפיה"מ ערלה פ"ב מ"א הביא דרשה זו, וסיים וז"ל ואיני זוכר עתה לחכמים אסמכתא שסמכו עליו זה הדין ע"ש, אולם דרך אגב נראה משטחיות לשונו שהבין מדרשת הספרי המובא הכא ברש"י שהיא רק אסמכתא כדעת התוס' ביבמות ע"ג ובב"מ נ"ג ובנדה מ"ז ע"ש, וכ"מ בירושלמי ערלה פ"ב ה"א דקאמר אי מה כאן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חיובו, וע' פסחים מ"ח ריש ע"א וברש"י שם דיה מכאן לערלה

רש"י ד"ה פרך ובדן מקומות הן, ע' בתוד"ה ה"ג אגוזי ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בפר"ח ליו"ד סי' ק"י סק"ג

תוד"ה כולן ידלקו וא"ת מ"ש הכא דקתני ידלקו כשנתערבו וכן בכל האיסורין השנויים שם במס' ערלה ולא פליג ר"א דלימא יוליך הנאה לים המלח כו', ע' בבעה"מ מלחמות וראב"ד פ"ב דפסחים וברמב"ן ור"ן לע"ז מ"ט ובריטב"א שם ובר"ש ותוי"ט ערלה פ"ג מ"ו ובשעה"מ פ"ז הי"ב מה' ע"ז

בא"ד ובירושלמי פריך לה ומשני דחיישינן בכולהו אם ימכרו לנכרי שמא יחזור הנכרי וימכור לישראל אבל ביי"נ ליכא למיחש כו', הוא בירושלמי ערלה פ"ג ה"א ובע"ז פ"ג הי"ג וע"ש בבבלי ספ"ג תוד"ה ארג ושם ס"ה ע"א תוד"ה טעמא.