אור הישר (זבחים) קלז

דכן הוא הגרסא במשנה גופה, וע' בנוסחאות רש"י כת"י ובדק"ס, ולפי גרסא זו בע"כ איירי במתניתין דהתערובות היתה בשוורי חולין של אחרים, אבל אם התערובות היתה בשוורי חולין של עצמו, ברייתא היא במנחות ק"ח ע"ב ובתוספתא שם פי"ג שור בשוורי הקדש וכן שור של הקדש שנתערב באחרים הגדול שבהן הקדש וכולם ימכרו לצורכי עולות כו' ע"ש

רש"י ד"ה מין בשאינו מינו עולה בשלמים שאין מתן דמן ואימוריהן שוין ע"כ, ותמוה הלא במתן דמן שוין שתי מתנות שהן ארבע בשניהם, שוב מצאתי בטהרת הקדש שנשאר בזה בצ"ע, וכתב דאיזה שיבוש הוא ברש"י ולא כתב מהו השיבוש, ולע"ד צ"ל בחטאת במקום בשלמים שכן הוא בנוסחאות רש"י כת"י, או דצ"ל פסח במקום שלמים, וכ"מ קצת בתו"כ נדבה פרשה ג' משנה י"ד וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ שם סי' כ"ה

רש"י ד"ה וימכרו. ולי נראה דלא גרסינן וימכרו כו', וצע"ק דבתוספתא הכא רפ"ח ובתמורה ספ"ג גריס וימכרו, ולפירש"י צריך למחוק תיבה זו בכה"מ, וע' ברמב"ם פ"ו מפסוה"מ ובחסדי דוד לתוספתא דמכילתין שם

רש"י ד"ה נתערבו זבחים כגון עולה בבכור או במעשר בהמה כו' או אפילו הוא שלמים זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת וכן סמיכה ונסכים עכ"ל, ע' עירובין ד"נ ע"א רש"י ד"ה והרי ובתוד"ה עשירי ובתוס' שילהי בכורות סד"ה והא ובשעה"מ פ"ג הי"ג ממעה"ק וע' פסחים פ"ט ע"א וצ"ע כעת

רש"י ד"ה אבל הני דלהדיוט נמי לא חזי לפדייה כו', ע' מחנה אפרים ה' מאכלות אסורות פט"ז דין כ"ט

תוד"ה ובטריפה. ולכלבים לא אפשר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו', ע' פלתי סי' ק"א סק"ב ובאור שמח פט"ז ה"ז ממאכלות אסורות ובת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ז נ"ח

בא"ד דאפילו ודאי דרוסה יש לה בדיקה כו', ע' בברה"ז ובצ"ק בסוגיין ובפלתי סי' נ"ז סק"ו

בא"ד אבל למ"ד בולד טריפה קשה ע"כ, דבריהם הם ע"פ שיטתם בתמורה ד"ל סע"ב דלר"א ולד טריפה אסור אפילו להדיוט באכילה, ודלא כפירש"י דדוקא להקרבה כמש"כ בברה"ז ע"ש, וע' תמורה ל"א ע"א תוד"ה למ"ד ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד א"נ כי אמרינן אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ה"מ היכא דלא חזו אלא לכלבים כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ד

בא"ד אבל היכא דחזי לדידיה אישתרי לגמרי דאיתקש לצבי ואיל, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"א ובשעה"מ פ"א הי"א מאסו"מ

בא"ד איצטריך שור ולא אדם דהוה מחייבנא באדם דחשיב המת שלו משום עור דשרי בהנאה כו' ע"כ, לפי גרסת התוספתא בב"ק פ"ו ממעטינן אדם שאין הנאה ממנו, מקרא דומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון, וע' בת' עונג יו"ט חי"ד סי' צ"ה

בא"ד דחשיב המת שלו משום עור דשרי בהנאה מדאורייתא ולא אסור אלא משום גזירה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין כו', ביאור דבריהם דמת אסור מדאורייתא דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדאמרינן בע"ז כ"ט ע"ב, וע' ב"ק ד"י ע"א תוד"ה שהשור וברשב"א ושטמ"ק שם ולדף נ"ג ע"ב ולשבת צ"ד וע"ש בר"ן ובתוס' ערכין ד"ד ע"א ד"ה נפשות ובמש"כ בחידושי שם, ובחולין קכ"ב ע"א תוד"ה עורות ובמש"כ בחידושי שם, והיינו דכתבו התוס' הכא, דזהו רק בבשר המת אבל עור המת אינו אלא משום גזירה דרבנן

אמנם לתירוץ הראשון בתוס' נדה נ"ה ע"א ד"ה שמא משמע דאין לחלק בין עור לבשר המת ושניהם אסורים דאורייתא דלא כמש"כ הכא, וע' סנהדרין מ"ח ע"א תוד"ה משמשין ובמה שהאריכו בזה המל"מ בפי"ד הכ"א מה' אבל ובשעה"מ פ"ה מה' אישות ובמה"פ לירושלמי ב"ק פ"א ה"א

ובעצם קושית התוס' הכא אמאי איצטריך שור ולא אדם כו', תירצו התוס' בב"ק ד"ט ע"ב וד"י ע"א דאיצטריך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה, ובברה"ז בסוגיין הביא דעת הב"י ביו"ד סי' שמ"ט דל"ש בין מת עכו"ם למת ישראל, (והב"י סתר א"ע ממש"כ בכ"מ פ"ה הי"ז מה' ערכין ע"ש) והברה"ז הביא ראיה לשיטת התוס' מסנהדרין י"ט ע"ב, אהא דדוד קידש למיכל במאה ערלות פלשתים, דדוד סבר חזי לכלבא ושונרא וש"פ ומקודשת, ואם איתא דמת עכו"ם אסור בהנאה א"כ לא שרי למיתן לכלבא ושונרא ולא הוי ש"פ, והפלשתים נהרגו כדמתרגם יונתן וקטל דוד, והמל"מ פי"ד הכ"א מה' אבל שהאריך בענין זה דחה גם ראיה זו, וכ"כ בצ"ק בסוגיין דאפשר שחתך דוד הערלות בעודם בחיים ע"ש, וקצת משמע הכי מלשון הכתוב דכתיב בשמואל א' י"ח כ"ה ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים, ולא אשכחן נמי ששאול צוה עליו להרגם, ומזה מובן שכוונת שאול היה רק על כריתת הערלות לבד, למטרה נפילת דוד בידם, שיותר קשה לחתוך ערלותיהם כשהם חיים מלחתוך לאחר מיתתם

אולם גם בזה יש להתבונן. דאם אך לאחר מיתה אסור בהנאה, ולפ"ד התרגום יונתן דקטל דוד, אפשר דאסורים בהנאה אפילו מאותם שנשארו מזמן חיותם, ומר' יוחנן דאמר בברכות ד"ה ע"ב דין גרמא דעשיראה ביר, הרי נהנה מן השן להתנחם ולנחם למרי נפש כדכתב הרשב"ם בב"ב קט"ז ע"א, לאו ראיה, דאפשר דשן שאני דכמו שאינו מטמא כדתנן באהלות פ"ג מ"ג, כמ"כ אינו נאסר בהנאה דלא נחשב מגופיה דמת, משא"כ בערלות פלשתים אם מת עכו"ם אסור בהנאה ואם יש לערלה דין בשר, אפשר דאסור הנחתך מחיים גם כשהביאם לפני שאול שהיה לאחר מיתתם, והא