אור הישר (זבחים) קל

דפסולין להקרבה אינם כתובים לא בפרשת ויקרא בקראי דמן העוף ולא בדברי הנביא מלאכי, רק בפ' אמור מבוארים המומין גבי קרבנות בהמה שהם בבל תקריבו, והבינו חז"ל בתמורה ד"ו ע"ב דהאי בל תקריבו בל תקדישו הוא, ומעתה יל"ד גם בדברי הנביא אם בתוכחתו הוא בא רק על בהמות שהם מקדישין בע"מ, כדאמר ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת, דאילו בעופות אין תמות וזכרות, א"כ מאי האי דקאמר הקריבהו נא לפחתך כאלו הוא רק מצד הסברא, הרי מקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות כדתניא בתמורה שם, ולוקה על זה ארבע מלקיות כמבואר ברמב"ם ר"ה איסורי מזבח, ועוד האם לית ליה למלאכי הא דדרשו בתו"כ ותניא בקידושין כ"ד ע"ב מן העוף ולא כל העוף פרט ליבשה גפה נסמית עינה נקטעה רגלה, ובע"כ דרק האי קרא דיש בעדרו זכר מוסב על בהמות בע"מ, ואפשר דהיו פרוצים ביותר להקדיש בהמות בע"מ שהם ביוקר, אבל כלל התוכחה בודאי סבב גם על עופות בע"מ, דגם איהו סבר כדרשת התו"כ וברייתא דקידושין כנ"ל, וממילא קרא דהקריבהו נא לפחתך קאי נמי על עופות מחוסרי אבר

והא דקאמר בהאי לישנא דנראה כמו מצד הסברא כנ"ל, נלע"ד דכשהוכיח לכלל העם נשמר בדבריו, שלא יקשו עליו שומעי התוכחה כדהקשו בש"ס תמורה ד"ז ע"א, אמאי יהיה אסור הקדש כזה ולקי נמי על הקדש בע"מ מעיקרו, הלא לא חיילא עליה קדושת מזבח כלל דדיקלא בעלמא הוא ולא אקדיש ליה אלא לדמי, ועל זה משני בגמרא שם דלא דמי דדיקלא לאו זילא מילתא מין עצים הוא אבל בעל מום מעיקרא זילא מילתא, כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב, וע' בכורות י"ד ע"א תוד"ה כל, ועפ"ז ממש בדברים אלו הוכיחם הנביא, אפילו למאן דלא ידע דרשת חז"ל, דהאי בל תקריבו דכתיב בבהמה בעלת מום בל תקדישו הוא, אמנם מצד שכל האנושי היה לכם להבין דבזיא מילתא, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, כן לשון הש"ס דקאמר כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב, מסיק נמי הנביא באמרו ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת וגו', וכבר ביארתי בחידושי לתמורה ד"ז ע"א בהתכת הכתובים הנ"ל, מדוע אמר הנביא ויש בעדרו זכר, ולא קאמר תמים או טוב, היפוך המשחת ע"ש

ועכ"פ מכל האמור נראה בעליל, דעצם דרשת התו"כ מן העוף ולא כל העוף למעט מחוסר אבר, סובב על חסרון אבר דכתיב בפ' אמור גבי מומי בהמה, וממקומו בפ' ויקרא בלתי מוכרע כלל, דאף אם נאחז בדרשת מן העוף ולא כל העוף, אפשר דאתא למעט תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן, הגע עצמך כי ישאלך המקדיש עוף מחוסר אבר מהיכן דנתני למלקות, הלא בהכרח שתראה אליו דין מחוסר אבר בפ' אמור ורק משום דהתם לא נזכר עוף לכן תוסיף לו אח"כ להורות לו הקבלה מקרא דמן העוף ולא כל העוף דקאי על מחוסר אבר, וכן מוכח מדרשת התו"כ שם על אתר בויקרא פרשת עולת העוף ובברייתא דקידושין, דהכי תניא התם ואם מן העוף עולה קרבנו מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר תמים זכר בבקר בכבשים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול שיבש גפה ושנסמא עינו ושנקטעה רגלו ת"ל מן העוף ולא כל העוף ע"ש, הרי בהדיא דפתיחת הדרשה נסמכה אקרא דתמים זכר בבקר וגו' שהוא בפ' אמור, כן המומין דנסמא עינו נקטעה רגלו הוא ג"כ בפ' אמור כדכתיב עורת או שבור וגו'

ולפ"ז מה מקום לקושית התוס' על רש"י ז"ל הלא מחוסר אבר בעוף ילפינן מקרא דמן העוף ולא כל העוף, אטו מומין בהאי קרא דויקרא כתיב, הרי בע"כ האי מיעוטא מורה על המומין דכתיבין בפ' אמור, אבל בההיא פרשה לא נזכר עוף, משו"ה בחר לו רש"י האי קרא דדברי קבלה, דהנביא מלאכי בתוכחתו ודאי קאי על הכתובים דפ' אמור כל אשר בו מום לא תקריבו, ויחד עם זה כייל הקבלה דמן העוף ולא כל העוף דקאי למעט מחוסר אבר, דבהא דקאמר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, בודאי גם מחוסר אבר דעוף בכלל, דהא נמי בזיא מילתא כנ"ל, ואפילו לא שחטו נמי לקי רק על ההקדש משום בל תקריבו כמבואר בתוספתא מכות פ"ד, ומשו"ה גם במשנתינו נקראת שלא היה פסולה בקדש ולהכי מטמא בבית הבליעה

בא"ד וא"ת ל"ל קרא למחוסר אבר הא אפילו לבני נח אסור כו', ע' מנ"ח מצוה רפ"ו

תוד"ה אמר. וזר וסכין דמטמאין דירדו לר"ש דכיון דאירע פסול קודם שחיטה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ב

בא"ד ור' יוחנן דאמר מליקת זר אין מטמאה משום דאית ליה הכשירה או בשחיטה או בבמה, ע' ברש"י ד"ה ור' יוחנן ולקמן ס"ט ע"א תוד"ה וליטעמיך

בא"ד דלא אשכחן כהן בעל מום שכשר לעבודה אפילו בבמה כו', ע' בתוספות ומנחת בכורים לתוספתא זבחים ספ"ז

תוד"ה דאית ליה הכשירה ביוה"כ הוה מצי למימר בהולכת אברים (פי' דזה כשר בשמאל כדתנן בתמיד ל"א ע"ב הרגל של ימין בשמאלו וע"ל כ"ד ע"ב) אלא כיון דמשכח יוה"כ בעבודה דמעכב כפרה נקטיה עכ"ל, אין כוונת התוס' דעבודה דלא מעכב כפרה לא חשיב ליה בסוגיין, דא"כ איך קאמר בגמרא ולילה אית ליה הכשירה באברים ופדרים, הרי עבודה זו גמי אינה מעכבת הכפרה וע' מנחות כ"ה ע"א תוד"ה ואימא עון שמאל, אלא כוונתם דטפי ניחא להו למינקט דבר דמעכב כפרה, ובהכשר לילה לא מצאו דבר כזה להכי נקטו בע"כ אברים ופדרים

אמנם קשה איך עלה כלל על דעת התוס' לאמר דמצי לאמר בהולכת אברים, הלא לעיל י"ד ע"ב קאמר הש"ס בפשיטות דהולכת אברים לכבש הויא