אור הישר (זבחים) קכט

לקמן ס"ט ע"א דמליקה מטהרת מידי נבלה משא"כ לר' יהודא במשנה דלקמן ע"ש, וקשה א"כ בחולין ד"כ ע"ב דקאמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה, ואמר רב חסדא עלה אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואי אמרת טרפה הויא מליקתה זו היא שחיטתה תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה כו' ע"ש, ולפ"ד התוס' הלא קושיא זו במחלוקת שנויה שהיא רק לר"מ, אבל לר' יהודא אין מקום להקשות כזאת, א"כ מה שייך אף אנן נמי תנינא, ומכש"כ לפ"מ דאמרינן בעירובין מ"ו ע"ב ר"מ ור"י הלכה כר"י, ויש נמי לדון בזה לפ"ד המהרי"ק דבקדשים ליתנייהו להני כללי דעירובין ובמ"א הארכתי בזה ואכ"מ, עכ"פ לפ"ד התוס' לא שייך לאמר אף אנן נמי תנינא

לכן לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפמש"כ באור זרוע ה' בכורות סי' תק"ד דבהא דקתני במשנתנו מלק בסכין מטמא בבית הבליעה, בזה גופה סתים לן רבי בסתם משנה כמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ע"ש, ומכש"כ לפ"מ דחזינן דרבי לגרמיה ס"ל הכי בחולין כ"ח ע"א שם, ולפ"ז תתוקם קושית הש"ס לאו דוקא אליבא דר"מ כדכ' התוס', אלא מטעם דדינא הכי כסתם משנה, וא"כ גם בדף כ' ע"ב שם, שפיר קאמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא דסתם משנה היא, וראיה חזקה היא להביא ממנה סיוע לדברי זעירי כנלע"ד

רש"י ד"ה מלק בסכין ומליקה לא הויא דבעצמו של כהן בעינן ושחיטה לא הויא כו', ואילה"ק ל"ל לרש"י לאמר מצד הסברא הלא בתו"כ ויקרא נדבה פרק ט' משנה ו' ממעטינן מלקו בסכין מדכתיב אותו. הלא דאית לן קרא יתירא לזה כדביאר בהתוה"מ שם סי' צ', די"ל דקרא אתא לפסול את הקרבן, ומשום דכתיב שם בעולת העוף לא יבדיל ואפ"ה כשר בדיעבד אם הבדיל משום דכתיב והקטיר, ה"נ נימא אע"ג דלכתחילה בעינן מליקה שתהא בעצמו של כהן מ"מ אם מלקו בסכין נמי כשר, להכי איצטריך קרא דאותו לפוסלו ע"ש, אולם במשנתינו אשמעינן דבשביל פסלות הקרבן מטמא נמי בבית הבליעה, בזה שפיר מצא רש"י לנחוץ לפרש מדוע הויא נבילה, משום דמליקה לא הויא ושחיטה נמי לא הויא

תוד"ה נתנתן. בחנם דחק הקונטרס לאוקמה בשקבעה נדרה עם חובתה כו', אבל המפרש הראב"ד והרא"ש בקנים מפרשי כפירש"י דאיירי בקבעה

תוד"ה כשהוא. ועוי"ל דחצוצרות דקנים ודע"ז היינו שופר כו' ע"כ, תירוץ זה נקט הרז"ה בפירושו סוף קנים, ושאר מפרשים נקטו שם כתירוץ ר"ת דהכא

תוד"ה אימר. וי"ל דכי האי גוונא אשכחן פ"ק דמנחות כו', עמש"כ בזה בחידושי לעיל בגמרא

בא"ד וצ"ל דקסבר ר' יהושע אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא כו', ע' מה שהאריך בזה בדורש לציון דרוש ד', וע' בת' אחיעזר חי"ד סי' כ"ה אות ס'

תוד"ה מלק. פי' בקונטרס דמחליד לפי שנועץ ראשו של סכין כו' ואי אפשר לומר כן בפ"ק דחולין כו', ע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ט' משנה ו'

ע"ב במשנה. תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן כו', ע' ביו"ד סי' ה' ס"ב ובש"ך שם סק"ח

שם זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא, וקשה אפילו אי הויא שחיטה עבודה אבל בעבודה זו הרי לא כתיב כהן, ואדרבה בהא גלי קרא דזר כשר בה, דכתיב והקריבו בני אהרן הכהנים להורות דרק מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בכל אדם כדאמרינן לעיל ל"ב ע"א וע"ש ברש"י ד"ה ה"ג וד"ה והקריבו, משא"כ במליקה דכתיב בהדיא דהיא עבודת הכהן, ואיך נתיר עבודתה בזר אפילו בדיעבד וצ"ע כעת

שם והא א"ר זירא שחיטת פרה בזר פסולה כו' שאני פרה דקדשי בדה"ב היא, עמש"כ בחידושי לעיל י"ד ע"ב

שם ונילף מבמה, לכאורה לפ"מ שפירש"י לעיל ט"ז ע"ב דזר בבמה לא נקרא הותר מכללו שלא נאסר שם מעולם וע"ש תוד"ה שכן א"כ מאי פריך הכא דנילף מבמה, ואפ"ל דפירש"י דהתם הוא ג"כ ע"פ תירוץ הש"ס דבסוגיין מבמה לא יליף, ומה שפירש"י הכא דה"ט דלא ילפינן מבמה דבמה כחול היא לגבי מקדש, כוונתו נמי בשיטתו שם דבבמה לא נאסר מעולם משא"כ במקדש

רש"י ד"ה שנסמית עינה דהו"ל מחוסר אבר והקריבהו נא לפחתיך כו', וכן פירש"י בחולין כ"ג ע"א ולעיל ל"ה ע"ב ולקמן פ"ה ע"ב ועמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה ביוה"כ נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ע"כ, ולכאורה מי דמי הלא התם גזה"כ הוא לעבוד בהבאה אחת ולא בשתי הבאות כדאמרינן ביומא מ"ז ע"א, ולהכי בע"כ הוא מביאו בשמאל, משא"כ הכא דאפשר לו למלוק בימין, לפ"ז שפיר יש מקום לאמר דאם מלק בשמאל נבילה נמי הויא ומטמא בבית הבליעה, וי"ל עפמש"כ התוס' שם מ"ח ע"ב ד"ה הולכה. דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטרת ואי אפשר לעשות בהבאה אחת אלא אם כן יוליך הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשרה ע"ש, ולפ"ז גם בסוגיין כוונת הש"ס שמאל דאית ליה הכשירא ביוה"כ, פי' דמהא דגלי רחמנא התם בהבאה אחת וא"א רק ע"י שמאל, מזה גמרינן לכל עבודה בשמאל להכשירה עכ"פ בדיעבד, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"א

תוד"ה ושניסמית. וממעטינן לה בפ"ק דקידושין מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפי' בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך ע"כ, וכן השיגו התוס' על רש"י בכה"מ בש"ס שכתב דבריו אלו כמו שציינתי ע"ד רש"י בסוגיין

ולכאורה יל"ד כמו לפירש"י כן לדברי התוס', הלא פרטי מומי עופות כמו יבש גפו כו'