אור הישר (זבחים) יג

ירושה, הרי בהכרח היא של שניהם ולא קרינן בה נפש, והכא איירי שיבאו היורשים להקריב את המנחה כמו שהיא, דאל"ה יש עצה להוסיף עוד מנחה אחרת מתפוסת הבית ויקריבו את שתי המנחות, כדאמר בירושלמי שם דגם בלא שום תנאי יוכלו להביא שתי מנחות אחת קריבה בכליל כמנחת כהנים ואחת נקמצת ונאכלת כמנחת ישראל ע"ש, וכן משכחת נמי להקריב מנחה זו כמו שהיא אם האחד מסר חלקו לחבירו, ודמיא לאתרוג, דכמו הכא כתיב נפש כמ"כ התם נמי כתיב ביה ולקחתם לכם משלכם שיהא כולו שלו, ואפ"ה אם נפל בירושה לשני אחים, ואין האחים מקפידים זה על זה, יצא האחד אם נטלו בלא ידיעת אחיו, וע' ב"ב קל"ז ע"ב וברשב"ם ותוס' שם, ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' אמור ריש פרק י"ב

שם הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה כו', והנה לפי סוגיא דידן יש להעיר במשנה מנחות צ"ב ע"א, דהתם תנן והיורש סומך ומביא נסכים ומימר ע"ש, ולכאורה לפ"מ דסמיכה נסכים ותמורה כולהו ביחד תנא, וכולן בלשון יחיד, משמע דבחדא גוונא איירו, אולם לפי המבואר הכא בע"כ דצריך להפריד בין הדבקים, דהא בסמיכה אם נשאר הקרבן לכמה יורשים כולם סומכים זה אחר זה, דכל בעלי קרבן לסמיכה כדאמרינן במנחות דצ"ג ע"א ודצ"ד ע"א וע' ברמב"ם פ"ג ה"ט ממעה"ק, וכן נסכיו של קרבן מחוייבים להביא אפילו כמה יורשים כדכתב רש"י במנחות נ"א ע"ב ד"ה וכן גר, משא"כ בתמורה דתנא התם, הלא הוא דווקא ביחיד, כדאמרינן הכא בהניח בהמה לשני בניו ומת דאין ממירין בה, אי משום דקניא להו ושותפין אין ממירין, או כדמסקינן דא"ק ואם המר ימיר לרבות את היורש אחד ממיר ואין שנים ממירין, וצע"ק

רש"י ד"ה ההוא, דלא משמע לשמו אלא בשכתוב הוא עם שם הקרבן כו', ע' מנחות ד"ד ע"א תוד"ה לאחר

רש"י ד"ה מאן. עולה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה דתניא גבי עולת נדבה בתו"כ כו' ע"כ, וביומא ל"ו ע"א הביא רש"י הכי בשם התוספתא דמנחות פ"י, וע"ש תוד"ה על עשה

רש"י ד"ה אין בה, הכל בא בשותפות לא חילק הכתוב אלא מנחה כו', לפנינו ס"פ המנחות והנסכים הגרסא לא סילק הכתוב כו'

תוד"ה מיעט דמדכתיב היא בחטאת נפקא לן עיכובא, ע' מנחות נ"ג ע"א רש"י ד"ה היא ובהתוה"מ ויקרא סי' רע"א

תוד"ה הגה"ה, משמע הכא דניתוק לרעייה דאורייתא כו', ע' מה שהאריכו בזה התוס' במנחות ד"ד ובשבועות י"ב ובפסחים ע"ג ובבכורות ט"ז ובנזיר כ"ה ובתמורה י"ח ובחידושי הרמב"ן לשבועות שם

בא"ד ואין לחוש אי קאי קרא אהלכתא דכה"ג אשכחן בבכורות דט"ז כו' ע"כ, פי' דהתם מסיק דאי מקרא הוה אמינא לרעייה קמ"ל הלכתא למיתה ואי מהלכתא ה"א היכי דעבד איקרי ואכל מהני חמש חטאות איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל דאיכא לאו, אולם בנזיר כ"ה ע"ב הלשון הוא בש"ס אי מהלכתא הוה אמינא הלכתא ואי אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים עליה בעשה ע"ש, ולע"ד יהיה ביאור ענין חיוב העשה שאמרו בש"ס בד"ז, דאם הוא עוד קודם המעשה ועדיין הוא ביד הב"ד להפרישו הלא מכין אותו עד שתצא נפשו, וע' חולין ק"י ע"ב רש"י ד"ה כפתוהו ובמש"כ בחידושי שם, ואי עבד כבר נ"מ נמי דליחייב עליה בד"ש כדאמר מלאכא לרב קטינא בעידן ריתחא ענשינן אעשה וע' מנחות מ"א ע"א ובתוד"ה ענשיתו

והנה אמש"כ הרמב"ם והרע"ב בפיה"מ לקמן ק"י ע"ב דניסוך המים בחג לאו דאורייתא אלא הלמ"מ, כתב התוי"ט וז"ל תמיהני דמה לי מפורש מדאורייתא, מה לי הלמ"מ הרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהא חייב על מה שהוא הלמ"מ כמו על מה שהוא מדאורייתא וע' מה שכתב בפנים מאירות בחידושיו שם, ולע"ד יפלא מדוע הסבו קושיתם ע"ד הרמב"ם והרע"ב ולא על הגמרא דבכורות ונזיר שם, שאמרו בהדיא דאי מהלכתא ה"א דבדיעבד ליכא רק איסורא להכי אתא קרא להורות דאיכא לאו כנ"ל, והשתא תקשה קושיתם מדוע תהיה חלוקה הלמ"מ מדאורייתא

ובדוגמא זו איכא למידק נמי ע"ד הר"ן בחידושיו לשבת ר"פ הזורק שכתב אהא דארבע אמות ברה"ר גמרא גמירי לה דכמו שאין עונשין מן הדין כמ"כ אין עונשין מהלמ"מ, ולפי הנ"ל הרי יש מקום לחלק, וע' בציון ירושלים לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו

בא"ד הא דנקט בכל דוכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה לא נקט רעייה אלא לפי שתקנוה חכמים כו', ע' בת' שאגת אריה סי' א'

תוד"ה נפש. ותימה דבתו"כ דריש נפש ולא צבור קרבנו ולא שותפין, ע"ש נדבה פרק יו"ד ובהתוה"מ שם סי' צ"ז

דף ו' ע"א אלא אי אמרת לא קניא להו אמורי נמי לימרו, ולכאורה הרי בתמורה ד"ט ע"א קאמר סתמא דהש"ס בפשיטות גבי לא יחליפנו בשל אחרים, דאי הוה בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מתפיס בדבר שאינו שלו, והשתא לפ"מ דנקטינן הכא דלא קניא להו, וא"כ הויא הבהמה דהקדש איך יכול להתפיס חולין דידיה בהקדש שאינו שלו, ובאיזה אופן פריך הש"ס דאי אמרת לא קניא להו אמורי נמי לימרו, די"ל דהתם איירי בסתם בהמה דהקדש דעלמא שאין לו בו חלק כלל. התם פריך שפיר מי מתפיס בדבר שאינו שלו, משא"כ הכא הרי בע"כ קניא להו חלק הממון בקרבן זה לאכילת בשרו, רק לא קניא להו להתכפר בו, ובשביל העדר הכפרה נפקעו רק מדין שותפות, ולהכי פריך הש"ס דאי לא קניא להו אמורי נמי לימרו

שם אלא מעתה גבי מעשר דכתיב ואם גאל יגאל כו', ע' גבורות ארי ליומא מ"ג ע"א.