אור הישר (זבחים) יב

בעלים אחרים ולא שליחות מצד הבעלים שמתו, וכל דין המשנה דאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה, הוא רק להשמיענו חיובא דיורשים מצד שיעבוד נכסי המת אל העולה, דשיעבודא דאורייתא כדביאר הרמב"ם ספ"א ממחוסרי כפרה ועמש"כ בחידושי לקנים דכ"ג ע"ב

ובזה מתורץ קושית הצ"ק במנחות ע"ג ע"ב אהא דדרשינן שם איש איש לרבות את העכו"ם שנודרים נו"נ כישראל, א"כ מאי מבע"ל בנדרים ל"ה ע"ב הני כהני שלוחי דידן או שלוד"ר נינהו פשיטא דשלוחד"ר הם, דאי שלוחי דידן איך מקריבין קרבנות עכו"ם, הלא קיי"ל בב"מ ע"א ע"ב דאין שליחות לעכו"ם אף אנן לדידהו, וע' בח"ס שם ובארעא דרבנן אות א' סי' ה' ובעפרא דארעא שם. אולם לפמש"כ ניחא שפיר דנכרי ששלח עולתו נחשב כלא היה להקרבן בעלים מתחלה, ובאופן זה א"צ שליחות מצד בעל הקרבן, רק ההקדש בעצמו הוא בעליו כנ"ל, וע' בירושלמי יבמות פי"ג ה"ב ובק"ע וש"ק שם ובאבני מלואים אה"ע סי' ה' סק"ג ובבאר יצחק חא"ח סי' א' ובעונג יו"ט חח"מ סי' קי"ט ובמש"כ בחידושי לקמן דמ"ה ע"א

שם עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה, ע' תוספתא ערכין פ"ג

שם אלא אמר ר"ל אפתח אנא פתחא לנפשאי מוצא שפתיך כו', ע' ילקוט ויקרא רמז ת"ע

שם ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה ע"ל ד"ז ע"א וד"ט ע"ב תוד"ה ושחט ובהתוה"מ ויקרא סי' ר"צ

שם ומה עולה שאינה מכפרת כו', פי' עיקר לאו לכפרה אתי, אבל מכפרה אעשה כדאמרינן בבכורות ס"פ הלוקח בהמה, וע' מה שהארכתי בזה בחידושי שם, וע"ל ע"ב רש"י ד"ה מאן ובדף ז' ע"ב תוד"ה עולה

רש"י ד"ה ואין מרצין שאין כפרה למתים כו', ויל"ד א"כ מאי מייתי ראיה מהא דבאין לאחר מיתה. דילמא דוקא התם משום דלא שייך ריצוי דאין כפרה למתים, אבל מה ענין זה לקרבן חיים שצריכים כפרה, שיהיה הקרבן כשר ולא ירצה

תוד"ה הג"ה, ואפילו למ"ד לאו דאורייתא אם הפריש שניהם לאחריות כו', ע"ל ד"ד ע"א תוד"ה וישנן לאחר

תוד"ה עולתה, משמע אבל אם היתה חיה יכולה להביא חטאתה אחר עולתה כו', ע"ל ד"צ ע"א תוד"ה למקראה ובקידושין י"ג ע"א תוד"ה האשה ובפסחים נ"ט ע"א תוד"ה זה

תוד"ה מה לשלמים. דאשם נמי טעון סמיכה כו', ע"ל ל"ג ע"א תוד"ה סמיכת ובדף ע"ו ע"ב תוד"ה וסמיכה ובקידושין נ"ה ע"ב תוד"ה ודילמא אשם הוא ובנדה ד"ע ע"ב רש"י ד"ה שחיטתו ובתוד"ה וסמיכה ובש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב

ע"ב אלא אמר רבא זאת התורה וגו' הקישו הכתוב לשלמים כו', ע"ל ד"ד ע"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"א

שם כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, וכן אמרינן לקמן ד"ז ע"ב ובמנחות ד"ד ע"א ע"ש, ואע"ג דר"א פליג אהאי כללא וס"ל דאשם ג"כ פסול שלא לשמו משום דכתיב אשם הוא, ואינו מחלק הא דגביה כתיב האי הוא לאחר הקטרת אימורין, מ"מ נקיט סתמא דהש"ס כר' יהושע דמחלק הכי לקמן ד"י ע"ב, וס"ל דלעכב הוא, מה שנכתב האי הוא דוקא גבי שחיטה

ולכאורה קשה דבתו"כ בפרשת פר העדה דכתיב חטאת הקהל הוא, דריש הוא פרט לששחטו שלא לשמו ע"ש, הרי דדרשינן כהאי דרשה אף דלא כתיב האי הוא גבי שחיטה ומצאתי בהתוה"מ ויקרא סי' רנ"ו שכתב דדרשה של מלת הוא שם לשיטת ר' אליעזר ע"ש, והוא דחוק, הלום אחרי דחזינן דבכה"מ בש"ס נקטו כר' יהושע, ולעד"נ דאפילו לר' יהושע אתא ברייתא דתו"כ, לפ"מ דאיהו גופיה ביאר דבריו במש"א דבחטאת נאמר בה היא בשחיטה ובפסח נאמר בו הוא בזביחה אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, הרי בהדיא דדעתו הוא, אם תיבת היא נכתבה אצל עבודה דלא סגיא בלא"ה, אז היא לעיכובא, אבל אם תיבת היא כתובה גבי עבודה דלא מעכבא אז לא נדרשת מלת היא, ולפ"ז ניחא דבפר העדה נכתבה תיבת היא גבי שריפת הפר דהוא דבר המעכב, ולא דמי להוא דאשם דכתיב גבי הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, ומכש"כ לפי גרסת הראב"ד שם הוא פרט לששרפו שלא לשמו, אבל הגרסא הישנה היא ששחטו וכ"ה בילקוט, לפ"ז צ"ל כמש"כ, וסעד יש לדברי בר"ש פרה פ"ד מ"א במש"כ דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה ע"ש, הרי דלאו דוקא בשחיטה רק אפילו עבודה אחרת כמו הזאה דמעכבא כדתנן במנחות כ"ז ע"א, ואע"ג דהא דר' יהושע מסיק והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, כוונתו דלא נימא דהקטרה מיבעי לשמו לעכב, להכי מסיק והוא עצמו כו' כדפירש"י, מ"מ אפשר להעמיס גם זאת בכוונתו דדוקא אם תיבת היא נכתבה אצל עבודה המעכבת אז היא נדרשת, ועכ"פ יש מקום לחלק כזאת, ועמש"כ בחידושי לקמן ד"י ע"ב ובמנחות ד"ה ע"א ושם ד"ד ע"א בתוד"ה לאחר

שם אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר כו' מ"ט א"ק הוא בהוייתה יהא, ע"ל בתוס' ס"פ דם חטאת

שם הניח מנחה לשני בניו קריבה ואין בו שותפות ואי ס"ד קניא להו נפש אמר רחמנא, ולפ"ז מובן ביותר דברי הירושלמי ביבמות פי"א ה"ה גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דשניהם מביאין מנחה אחת ומתנין עליה ותהא קריבה בכליל ע"ש, דהתנאי שתהא קריבה לשם מי שהוא כהן, לבד מאי דאהני שתהא קריבה בכליל כמנחת כהן, אהני נמי לעשותה ע"פ התנאי לקנין יחיד משום דבמנחה כתיב נפש, אבל הכא לא שייך תנאי דאם אך נימא דקניא להו בתורת