אור הישר (זבחים) קכח

חטאת העוף פרק שביעי

במשנה חטאת העוף שעשאה למטה, ע' בביאורי הגר"א ריש קנים ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה כמעשה חטאת מליקה בסימן אחד ע"כ, זה לא קאי על תיבת למטה הקודם, דמליקה בכל מקום במזבח כשרה בין למעלה בין למטה, כדתניא לעיל ס"ג ע"ב ועמש"כ בחידושי שם

תוד"ה למעלה. והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו לשמואל דאמר לעיל כו', ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ק"ט ובמש"כ בחידושי לעיל נ"ב ע"ב ברש"י ד"ה המחטא

תוד"ה למטה. בסוף פרקין דלעיל ס"ה ע"ב פרשתי דלא ידעינן מנא ליה עיכובא בעולה עכ"ל, ע"ש תוד"ה הבדיל ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב דשני במאי אילימא דשני במליקה נימא דלא כראב"ש דאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף כו' לא דשני בהזאה כו', ועפ"ז מובן קושית הש"ס במנחות ד"ב ע"ב, דפריך עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף תרצה מעשיה מוכיחין עליה כו', ולא פריך דשני בהבדלה דמליקה, משום דבזה אין מעשיה מוכיחין עליה, דהרואה יחשוב דהאי כהנא דעביד עבודה זו ס"ל כראב"ש שמבדילין בחטאת העוף, ועמש"כ בחידושי לעיל ע"א ולחולין דף י"א ע"א

שם רישא וסיפא במליקה ומציעתא במיצוי, ע"ל פ"ד ע"ב תוד"ה הניתנין ובתוס' נדה מ"א ריש ע"א

במשנה חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, וכ' התוס' במעילה ד"ג ע"א וז"ל האי חוץ מחטאת לא קאי אלא אמועלין בהן כו', ולע"ד בלתי מובן לשונם דמאי קמ"ל פשיטא, דאיך נוכל כלל להסב האי בבא אטומאת בגדים בבית הבליעה, הלא דין זה הוא דוקא בנבלת עוף טהור, וזו כשרה היא ולא נבילה, ובע"כ דהאי בבא קאי רק אמעילה וצ"ע כעת

דף ס"ז ע"א תניא א"ל ר"א לר' יהושע אשם ששחטו בצפון כו', ע' בתוספתא פ"ז ובהגהות הגר"א ז"ל שם

שם כיון דאמר מר מליקה בכל מקום במזבח כשרה, כ"ה הגרסא לעיל ס"ו ע"ב ובכה"מ, ועמש"כ בחידושי לעיל ס"ג ע"ב

תוד"ה והרי, דק"ו דאורייתא היא, ע"ל ס"ט ע"ב וברש"י ותוס' סוכה ל"א ע"א

תוד"ה לדבר. כדאמר בפ"ק ד"ט ע"ב לשם חטאת יולדת לשם חטאת נזיר פסולה הני עולות נינהו ע"כ, אע"ג דחטאת יולדת ג"כ לאו לכפרה אתיא אלא לאשתרויי באכילת קדשים כמו חטאת מצורע, וחטאת נזיר נמי למשרייה נפשיה ביין או למיחל עליו נזירות בטהרה כדאמרינן בכריתות כ"ו ע"א וע' סוטה ט"ו ע"א תוד"ה סבר הראשון, מ"מ אין כן הגרסא לפנינו לעיל ד"ט כמש"כ התוס', רק חטאת נזיר וחטאת מצורע הני עולות נינהו, וכ"ה גרסת התוס' בסוגיא דהתם לעיל ד"ז ע"א בד"ה אמר

תוד"ה בשינוי. אשם מצורע שקבל כל דמו בדרום בכלי לשם שלמים כו' ושינה מעשיו דצריך קבלה ביד כו' ע"כ, אע"ג דזה לא הוה רק חסרון בפעולת עבודתו, דגם באשם מצורע צריך קבלה בכלי כמו בשלמים, מ"מ הבינו התוס' דזה חשיבא ליה להש"ס שינוי במעשה, משום דבאשם מצורע צריכה הקבלה להיות נמי ביד, או משו"ה חשיב ליה שינה מעשיו, דבשלמים הויא הקבלה בכהן אחד, ובאשם מצורע צריכים שני כהנים אל הקבלה אחד ביד ואחד בכלי, זה שקבלו בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקבלו ביד בא לו אצל מצורע, ואין לך שינה מעשיו יותר מזה

תוד"ה חטאת. דאמרינן יומא מ"א אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, עמש"כ בזה בחידושי לקנים ספ"א ולתמורה ד"ל ע"א

ע"ב ת"ש חטאת לזו ועולה לזו עשה שתיהן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול, ופירש הראב"ד בקנים שם דקסבר האי תנא בע"ח אינן נדחין כו' ע"ש, ולעד"נ דבלא"ה מוכרח כן, לפ"מ דהכא איירי אליבא דר' יהושע, ובסוגיין מסקינן דסתם קינין ר' יהושע היא כדפירש"י, ואיהו הלא סבר במשנה פסחים צ"ו ע"ב בע"ח אינן נדחין גבי תמורת פסח קריבה כדפירשו שם המפרשים, וע' מה שהארכתי בנוגע לסוגיין בחידושי לקנים שם

רש"י ד"ה חטאת ועולה סתומה ומפורשת כו' שתי נשים שלקחו ג' קינין כו'. ע' במפרש לקנים פ"ג מ"ד

דף ס"ח ע"א אימר דאמר ר' יהושע לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לחובה מי אמר, מציאות כזו, אשכחן בריש מכילתין, גבי זבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהם ולאכול את הנאכלין ואפ"ה לא עלו לבעלים לשם חובה, וע' תפארת ישראל לקנים פ"ג מ"ג ובמש"כ בחידושי שם, ועפ"ז בלתי מובן לע"ד בתוד"ה אימר, שנדחקו לחפש דוגמא כזו לסברת הש"ס דהכא ממקומות אחרים ע"ש וצע"ק

במשנה מלק בשמאל או בלילה כו', ע"ל כ"ד ע"ב תוד"ה והרי

שם מלק בסכין כו' מטמא בבית הבליעה, והנה מהכא הקשו בש"ס חולין כ"ח ע"א, למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה, וכ' שם התוס' דכל הקושיא היא אליבא דר"מ דס"ל במשנה