אור הישר (זבחים) קכד

זורקין המוראה לאחורי הכבש ל"ב אמה לאחורי ידיו, וכ"ה בפתיחתא דאיכה רבה סי' כ"ג ע"ש, והיה מקום לאמר דחשבון רש"י הכא לפ"מ דמקום גברא לא קחשיב, ושם חשיב ר' חנינא מקום גברא נמי, ופורתא לא דק, אכן רש"י בקהלת שם נשמר מזה, והעתיק לשון המדרש שלשים אמה ע"ש, ואפשר שהוא משום חשבון דהכא, או שהי"ל גרסא כזאת במדרש שם

תוד"ה שאם. דמצי למימר הא מני תנא דבי ר' ישמעאל היא דאמר אינו מעכב לעיל פ' איזהו מקומן נ"ב ע"א ע"כ, וכתירוץ התוס' צ"ל נמי לפי אוקימתא דרב חסדא לקמן ס"ה ע"ב, דהא מני ראב"ש דס"ל מיצוי חטאת העוף לא מעכב

תוד"ה מפני. דהא אמר לעיל גבי מודה ר' יהודא בדמים כו', ע' בברה"ז וצ"ק ופמ"א וחק נתן בסוגיין ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ס ע"א

תוד"ה מן המאוכלות הפנימיות כו' דהכא חשבינן להו דשן כו', וע' במפרש לתמיד ספ"א ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק ב' משנה ד', ולולא כל דברי הראשונים ז"ל היה נלע"ד דזה תלוי בשתי הגרסאות ביומא ובתמיד שם, אי גרסינן המאוכלות באל"ף או המעוכלות בעי"ן. דאף דהתוי"ט ביומא פ"ד מ"ג כתב דאל"ף מתחלף בענין זה בעי"ן ע"ש, ולע"ד חילוק גדול הוא, דתיבת מאוכלות נגזרה מלשון אכל דכתיב גבי אש, אשר תאכל האש את העולה, אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שני קצותיו אכלה האש, ומעוכלות בעי"ן הוא לשון הש"ס, כדתנן בברכות נ"א ע"ב כדי שיתעכל המזון שבמעיו, ובברייתא לקמן פ"ו ע"א עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות, ומעתה ניחא, דגחלים מאוכלות באל"ף פירושו שעדיין תאכל בהם האש, רק שפסק מהם השלהבת אלא שלוחשות, ועל כגון אלו אמרינן בברכות נ"ג ע"ב ה"ד לוחשות א"ר חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה, ובזה מובן סוגית הש"ס בפסחים ע"ה ע"ב גבי גחלי יכול עוממות כו', וע' בראב"ד לתו"כ פ' אחרי פרק ג', משא"כ לפי הגרסא מעוכלות בעי"ן, הנהו כבר נתעכלו והוו דשן כדכתבו התוס' ושאר הראשונים כנ"ל

ובמש"כ מיושב ברווחא השגת הראב"ד על הרמב"ם בפ"ג ה"ה מתמידין שכ' ונוטל מן הגחלים שנתאכלו במערכה שניה, וכ' הראב"ד אין זה נוסחא המדוייקת לענין קטרת אלא לענין תרומת הדשן, ועמש"כ בזה התוי"ט ליומא פ"ד מ"ג, ולפמש"כ ניחא שפיר דהרמב"ם דייק לכתוב גבי קטרת גחלים שנתאכלו באל"ף, והיינו כשהן לוחשות, ובתרומת הדשן ודאי שהיה בגרסתו שנתעכלו בעי"ן, ואלו כבר נתעכלו עד דהוו דשן

תוד"ה צבר את הגחלים משום דאמר ושמו שלא יפזר, עמש"כ בחידושי שילהי תמורה

תוד"ה דישון, ור"ת אומר דתרומת הדשן לא היה נבלע כו', וכ"כ המפרש לתמיד ספ"א, וע' בהתוה"מ לתו"כ נדבה פרק ט' סי' פ"ז ובבאר שבע לתמיד שם

ע"ב אמר רבא דיקא נמי דקתני נתנו לו יין לנסך כו', ע' בפי' הרא"ש שילהי מס' תמיד

שם והזה מדם החטאת מגופו של חטאת כו', כ"ה הגרסא בתוס' ובשטמ"ק ובדק"ס וע' ילקוט ויקרא רמז תע"ד

שם מי כתיב ימצה ימצה כתיב, בנוגע לניקוד האותיות בזה, ע' בשטמ"ק וברה"ז וח"נ ובראב"ד ורא"ש בפירושיהם ריש מס' קנים ובפי' הראב"ד לתו"כ נדבה פרשה ז' ושם חובה פרק י"ח ובהתוה"מ שם סי' של"ה, ובעצם דיוק כזה בש"ס אשכחן בסנהדרין ד"ד ע"ב חלב וחלב יראה יראה, וישלם ישולם דב"ק ד"ז ע"א, וע' רש"י ותוס' כתובות ס"ט ריש ע"ב וברש"י קידושין י"ד ע"ב ד"ה מכרוהו

שם א"ר זוטרא בר טוביה אמר רב כיצד מולקין חטאת העוף אוחז שני גפיה בשתי אצבעות כו' במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז גפיו כו', ויל"ד בשלמא במתניתא דתני ציפרא, אפשר דכייל בזה גם עולת העוף, אולם רב זוטרא מ"ש דקאמר חטאת העוף, הרי במאי דחלוק עולת העוף מחטאת העוף להבדלה ושאר דברים כבר נשנו במשנתינו, וכמו בברייתא כן רב זוטרא לא באו רק להורות דרכי אחיזת העוף בשעת המליקה, ובזה אין חילוק בין חטאת העוף לעולת העוף כדתניא בתוספתא פ"ז, וגם הרמב"ם העתיק לשון רב זוטרא וכתב כיצד אוחז חטאת העוף בשעת מליקה, וצ"ע כעת

במשנה עולת העוף כיצד היתה נעשית כו' בא לו לקרן דרומית מזרחית כו' ע"כ, ואע"ג דבעולת בהמה כתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ובחטאת בהמה כתיב ושחט את החטאת במקום העולה, מ"מ בעוף לא בעינן צפון בשניהם כדתניא בתו"כ נדבה פרשה ט'

שם והסיר את המוראה כו', זהו דוקא בעולת העוף, אבל בחטאת העוף אינו משליכו, שאם ירצה כהן יאכל אותו זפק, כדכתב הראב"ד בפירושו לתו"כ נדבה פרק ט'

שם הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול, ע' לקמן ס"ה ע"ב תוד"ה הבדיל ובמש"כ בחידושי שם

שם מיצה את דם הראש ולא מיצה את דם הגוף פסולה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה, יל"ד אמאי קתני ברישא ולא מיצא את דם הגוף, פשיטא דאם היה מיצה דם הגוף אז אפילו לא מיצה דם הראש כלל נמי כשרה, כדמסיק בסיפא, ובע"כ כי קתני פסולה אמיצה דם הראש בלבד, ובאמת בתוספתא פ"ז הלשון מיצה מן הראש פסול מן הגוף כשר וצע"ק

שם חטאת העוף שמלקה שלא לשמה כו' פסול עולת העוף כשרה ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה, והנה מה מאד מדוייק לפ"ד משנתינו דרשות התו"כ, דבחטאת העוף כתיב ויקרא ה' ט' חטאת הוא,