אור הישר (זבחים) קכב

כבש שיהו מעלותיו, ותיבת שתמיד נמחק עכ"ל, ובת' אבקת רוכל סי' ט"ו אינו מרגיש שום קושי בגרסת רש"י וגורס שתמיד כמו שהוא ברש"י שלפנינו

תוד"ה באמה גדומה, חסירה ובערוך פי' גרומה ברי"ש כו', וכ"ה נמי גרסת הר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ ויקרא נדבה פרק ו' משנה ה'. וע' בש"ק לירושלמי שקלים פ"ו ה"ד

דף ס"ג ע"א אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים ג' אמות לאמה כו', ע' ירושלמי עירובין פ"ז ה"ב ובש"ק ומה"פ שם ובבה"ז ופמ"א וצ"ק בסוגיין ובת' חו"י סי' קע"ג

במשנה המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, אילה"ק לר' אלעזר דאמר בסוגיין קמיצה בהיכל נמי כשרה, אמאי קתני במתניתין בעזרה, די"ל דבמשנתינו אשמעינן דלכתחילה, ור"א קאמר מנחה שנקמצה דמשמע דיעבד, וכן מוכח ברמב"ם פי"ב הי"ב ממעה"ק

ובהכי מיושב נמי מה שיל"ד על ר"א גופיה דיליף כשרות קמיצת המנחה בהיכל מסילוק בזיכין, והתם הוא לכתחילה ומדוע קאמר מנחה שנקמצה דהוא רק דיעבד, די"ל דאיהו גופיה נמי דייק ממשנתינו דאיירי בלכתחילה וקתני בעזרה, משמע דלכתחילה מצותה בעזרה, אלא דאיהו חדית כיון דמצינו סילוק בזיכין שהיא כעין קמיצה והיא בהיכל, מזה מוכח דנחתינן חד דרגא דעכ"פ בדיעבד גם קמיצה שבהיכל כשרה

אולם לפי הנחה זו בלתי מובן דברי רש"י בסוגיין בגמרא ד"ה אלא להכשיר, במש"כ וז"ל כל מקום דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל שכן עזרת כהנים והיכל ע"ש, דמלשון כש"כ משמע דהיכל יש לו עדיפות הכשר לקמיצה ממה שיש לעזרה, ולפמש"כ הלא מוכח בהדיא בין מלשון המשנה ובין מלשון ר' אלעזר דלכתחילה הוא דוקא בעזרה, וכשרות ההיכל הוא רק בדיעבד, וא"כ עכ"פ תסובב מהך ברייתא קושיא על ר"א מאידך גיסא, דאיהו אמר דאפילו בהיכל כשרה, ומהברייתא מוכח דבהיכל ודאי כשרה וקרא איצטריך להכשיר גם העזרה, וכדפירש"י הכא פי' נמי בויקרא ב' ב'

שם וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות כו', ברייתא היא בתו"כ נדבה פרשה ט', וע"ש בראב"ד ור"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ סי' ק"ד

שם סד"א הואיל וכתיב והגישה אל המזבח והרים ממנו בקומצו מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה בקרן מערבית דרומית קמ"ל, הנה ב' פסוקים אלו ביחד כדגרסינן הכא ליתנייהו, רק בויקרא ב' ח' ט' גבי מנחת מרחשת כתיב והגישה אל המזבח והרים הכהן מן המנחה, ולא נזכר שם קמיצה, ובפ' צו ו' ח' דכתיב והרים ממנו ממנו בקומצו, התם ליתא להאי קרא והגישה אל המזבח, ובמנחות ד"ח ע"ב הגירסא סד"א הואיל וכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח וקמץ כו', וכ"ה גרסת הר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ נדבה פרשה ט' משנה ה' ע"ש, וגם גירסא זו בלתי מתאמת עם לשון הכתוב דגבי והקריבה והגישה הסמוכים בויקרא ב' ח' ליתא התם תיבת וקמץ

לכן נראה כגרסת הילקוט בויקרא רמז תמ"ח דגריס סד"א הואיל וכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה נמי בקרן מערבית דרומית קמ"ל, ולפי גרסא זו מובנת הסוגיא עפ"מ דאמרינן במנחות ס"א ע"א והרים יכול בכלי ת"ל והרים ממנו בקומצו מה הרמה האמור להלן בקומצו אף הרמה האמור כאן בקומצו ע"ש, ולפ"ז הלא מורה האי והרים דפ' צו על והרים דפ' ויקרא שהוא בקומצו, ומשו"ה סד"א משום דוהגישה אל המזבח והרים כתיבי גבי הדדי, לכן היה מקום לאמר דמה הגשה בקרן מערבית דרומית אף הרמה שהיא קמיצה תהיה נמי בקרן מערבית דרומית קמ"ל, אך לפי גירסא זו אכתי איכא למידק קצת ל"ל לאתויי ראשית המקרא דוהקריב אל הכהן, הרי בוהגישה אל המזבח והרים, נמי סגי לדרוש הכי

שם שלמים ששחטן בהיכל כשרים שנאמר ושחטו אותו פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר ופירש"י מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אה"מ ש"מ אה"מ עיקר ועזרה טפל, וקשה הלא בין לת"ק ובין לר"א לעיל נ"ה ע"ב מסקינן דקרא אתא דניבעי פתח אהל מועד ולמעוטי דאם אין שם פתח כגון קודם שיפתחו דלתות ההיכל וקודם שיעמידו לוים את המשכן ולאחר שפירקוהו לא היה שוחט, וע' ברמב"ם פ"ה ה"ה ממעה"ק ובכ"מ שם ה"ד, וא"כ לאו משום עיקר וטפל הוא, וצ"ע כעת

שם ר' יהודא בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו עכו"ם את כל העזרה שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין כו', ופירש"י הקיפו עכו"ם למלחמה ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה, וכן פירש"י נמי במנחות ד"ח ע"ב וכ"כ בהתוה"מ בפ' קרח אדרשת ר' יהודא בן בתירא בספרי שם שהתיר לאכול ע"פ הכתוב דבקדש הקדשים תאכלנו דוקא בשעת האונס ע"ש, אמנם הרמב"ם פ"י ה"ג ממעה"ק השמיט הא דאונס, רק במקום שכתב דדין קדשי קדשים להיות נאכל בעזרה, מסיק ואם נאכלו בהיכל נאכלו שנאמר לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם בקדש הקדשים תאכלנו ע"ש, וצ"ע כעת וע' מנ"ח מצוה קפ"ד

שם ת"ל בקדש הקדשים תאכלנו, לקמן צ"ז ע"ב נדרש האי קרא לדרשה אחריתא, וע' בהתוה"מ פ' צו סי' פ"ד ובפ' קרח סי' כ"ב

שם הכי השתא התם עבודה דאדם עובד במקום רבו כו', אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו כו', וראיתי בביאורי הרד"ל לפדר"א פ"א אהא דר"א לא רצה לאכול כשא"ל ריב"ז לסעוד אצלו, עפ"מ דאמרינן הכא דאין אדם אוכל במקום רבו ע"ש, ולע"ד בלתי מובן ההרכבה של שני העניינים, דאף די"ל התם שהיה