אור הישר (זבחים) קכא

תוד"ה ולא ע"ג מחילות בור של שיתין לא היה חשוב מחילה כיון דהוה צורך מזבח ע"כ, לפמש"כ בהתוה"מ ס"פ יתרו בפסוק מזבח אדמה שאין אסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אינו מחובר באדמה אבל אם כל המזבח מחובר באדמה ותחתיה מחילה שאינה פתוחה למזבח אז נקרא מחובר לאדמה ע"ש, לפ"ז אין מקום לקושית התוס' דהכא, וביותר לפמש"כ רש"י לעיל ס"א ע"ב דהבור היה כרוי אצל המזבח, א"כ עצם המזבח בודאי היה מחובר באדמה וצ"ע

תוד"ה אחד. תימה קרא כתיב ביחזקאל כו', ע' בעזרת כהנים למדות פ"ג מ"א ד"ה מלמד

תוד"ה ואחד. דקדושת בית קידשה לשעתה ולעתיד ול"ד לקדושת הארץ דקיי"ל דבטלה ע"כ, החילוק מבואר ברמב"ם ספ"ו מבית הבחירה, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ס ע"ב

תוד"ה מדת אף מזבה ששים היינו שיהא קדוש עד ששים אם ירצו להרחיבו כו' ע"כ, וכן מבואר ברש"י ד"ה מה בית

ע"ב א"ר ירמיה באמה גדומה א"ר יוסף ולאו היינו דתניא על העצים כו' שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום, פי' ואמה גדומה ל"ל אלא אמה מצומצמת כדפירש"י, אולם בירושלמי שקלים פ"ו ה"ד גרסינן איפכא, דהתם אמרינן לפי שלא היה מקום המערכה אלא אמה על אמה לפיכך לא היה בו אלא אמה גדומה ע"ש, ועכ"פ משמע התם דאמה גדומה היא אמה מצומצמת, ומשום שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום, וע"ש בק"ע ובגליון אפרים

והנה הראב"ד בפירושו לספרא בחוקותי פרשה ד' כתב אהא דתניא התם דאין עצים נפדים וז"ל ואע"פ שלא קדשו קדושת הגוף כגון שהעצים לא נשתוו למדת המערכה שהיו צריכין להיות אמה אורך ואמה רוחב כדאיתא בזבחים עכ"ל, ומשמע דהוא ז"ל הבין נמי דזהו כוונת הש"ס במנחות ק"א ע"א, בהא דאמרינן עצים כמה דלא משפייה להו לגזירין לא מיתכשרי

שם שיהא ירך בצפון ופניו בדרום אימא ירך בצפון ופניו בצפון אמר רבא רמי גברא אאפיה כו', ביאור הענין ע' בראב"ד ור"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ לתו"כ נדבה פרשה ה' סי' ס"ה

שם כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח כו', ע' תרומת הדשן סי' ק"ו ובמהרי"ק שרש קפ"ג ובתוי"ט לסוכה פ"ג מ"ט ובבאר שבע לסוטה דף ט"ו ובט"ז או"ח סי' תרנ"א סקי"ג ובמג"א שם סקכ"א ושם ס"ס תרע"ו ובמפרשים שם ובת' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' כ"ה ובח"ב שם בלשונות הרמב"ם סי' רל"ג ובחידושי באר שבע לסוטה ט"ו ע"ב ובח"ס חא"ח סי' קפ"ז

שם ההוא מבע"ל לגופיה א"כ פונים פונים ל"ל, ע' יומא י"ז ע"ב תוד"ה והא ובחידושי הרשב"א לסוכה דף מ"ח ע"ב

שם א"ל ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה כו', הנה עצם תיבות הבשר והדם מבע"ל לכדתניא בספרא ויקרא נדבה סוף פרק ו' ובספרי ראה, מכלל שנאמר והקטיר הכהן את הכל לרבות את העצמות ואת הגידים והקרנים והטלפים יכול אפילו שפירשו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם כו' הא כיצד בזמן שהם מחוברים יעלו פירשו אפילו בראשו של מזבח ירדו וע"ל פ"ה ע"ב ובר"פ גיה"נ ובמש"כ בחידושי שם, עכ"פ הבשר והדם איצטריך לגופייהו דרק הם נשארו להקרבה אם העצמות והגידים כו' כבר פירשו, מ"מ מצאו חז"ל בשני תיבות אלו גם היקש להקישן זל"ז, לרש"י בסוכה ל"א ע"א היה להם ההיקש בקבלה, ולתוס' שם אפשר נמי דמצד הסברא הקישום זל"ז, והנה עצם פלוגתתם בהיקש זה הוא לקמן ק"ד ע"א ובתוספתא פ"ד ובספרי שם ובפסחים ע"ז, דהיקשא דבשר לדם דבזריקה הוא דעת ר"א, אבל ר' יהושע אקשינהו להדדי דאם אין בשר אין דם ואם אין דם אין בשר ע"ש, והנה לפ"מ דמוכח בהדיא בברייתא דתו"כ נדבה פרשה ד' דדרשת מה דם בזריקה אף בשר בזריקה בסוגיין מקרא דועשית עולותיך הוא דוקא אליבא דר"א כדכתבו שם הר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ סי' מ"ב ע"ש, א"כ קשה מאי האי דמתמה ד' יוסי כולי האי ואמר ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, הרי אפ"ל ניהי דהאי היקשא מוכרח כנ"ל, אבל לדרוש דוקא בדרך זה הוא רק לר"א, ואפשר דאיהו דריש כר' יהושע דאם אין בשר אין דם כו'

ומצאתי בלח"מ פ"ו ה"ד ממעה"ק שהקשה דבהאי דרשה להקיש בשר לדם פסק הרמב"ם כר"א וכר"י והוי כמזכה שטרא לבי תרי ותירץ דהך דרשה דר"א דריש נמי ר' יהושע ומביא ראיה מסוגיא דהכא ע"ש, ופלא שלא הביא ברייתא דתו"כ נדבה פרשה ד' הנ"ל, דהתם מוכח בפירוש כהר"ש משאנ"ץ והתוה"מ דהאי ברייתא המובא בסוגיין היא דוקא אליבא דר"א ע"ש, וע' בלח"מ פ"א ה' ל"ד מפסוה"מ

שם שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב כו', ע' בשטמ"ק בסוגיין ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ נדבה פרשה ז' משנה ח' ובהתוה"מ שם סי' פ"ג ושם בפ' תרומה כ"ז ד'

שם ואי כתב רחמנא רבוע ה"א דאריך וקטין כתב רחמנא סביב, וקשה הלא האי סביב איצטריך לדרשת התו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' המזבח סביב בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח הא אם ניטלה קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה, וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובק"א ובהתוה"מ סי' מ"ג ובת' מהרש"ם סי' ע"א

שם הכבש והמזבח ששים ושתים כו', ע' בעזרת כהנים למדות פ"ה מ"ב

רש"י ד"ה ומעלותיהו. שתמיד כבש מעלותיו כו', גרסת הצ"ק שתעמוד, ובשטמ"ק גריס שתעמיד,