אור הישר (זבחים) יא

אבודימי, ובילקוט ויקרא רמז תל"ח גריס רב יצחק בר אבוה

תוד"ה רב אשי. הא אפילו שאר עבודות לא מיפסלי אלא בשוחט ע"מ לזרוק כו', ע"ל ד"י ע"א ולעיל ע"א רש"י ד"ה וישנו בד' עבודות

תוד"ה שקולים, דהיכא דאיכא משמעות בריבוי מרבינן כל השקולים כו', ע' ערכין ט"ו ע"ב ושם ד"ב ע"ב תוד"ה עכו"ם וד"ג ע"א תוד"ה והצרוע ובשטמ"ק בשם הרא"ש שם כ"ד ע"א ובב"ק ד"מ ע"ב תוד"ה ויש וביבמות ק"ג ע"ב תוד"ה ת"ל

תוד"ה אימא. תימא הא בכל דוכתא בעינן בקדשים שינה הכתוב לעכב כו', עי' ח"ס בהשמטות לחח"מ סי' ר"ד

בא"ד וי"ל דפריך משינוי קודש דאיכא תרי קראי כו' ע' טו"א לר"ה ד"ה ע"ב

בא"ד דר"ל פריך יהיו כשרין גמורין כמו שאר קדשים, עמש"כ בחידושי לקמן ד"ו ע"א בתוד"ה אלא

דף ה' ע"א רמי ר"ל על מעוהי בי מדרשא ומקשי אם כשרים הם ירצו כו', וכ' התוס' בגיטין מ"ז ע"א מהך דהכא דדרכן היה לשכב על בטנם ע"ש, ויל"ד קצת בדבריהם הלא אפ"ל דדוקא ר"ל שהיה בעל בשר כדאמר שם כרסי כרי אבל מה שייך להוכיח ממנו דדרכן היה בכך, ובסוגיין נמי איכא למידק לפי דברי התוס' אף אם היה דרכם כן מה המריצו למסדר הש"ס שהיה הרבה דורות אחרי ר"ל, להביא דר"ל הקשה קושיא זו בבי מדרשא בהאי שעתא דרמי על מעוהי

לכן לולא דבריהם היה נלע"ד דאם היה רק דרכן בכך, אז לא היה מסדר הש"ס מזכיר כזאת ודוקא במקום זה, אלא עפמש"כ התוס' ישנים בכריתות ט"ו ע"א אהא דאר"ע שאלתי את ר"ג ור"י באיטלז של עימאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג, שהוא להודיע שבחן שאע"פ שהיו טרודין היו עוסקין בד"ת ע"ש, וכמ"כ צ"ל בחולין צ"א ע"ב, וה"נ באו להודיע שבחא דר"ל שאף שסבל מרוב שומנו או מחולשא, אפ"ה לא מנע א"ע מביהמ"ד, ועם כל יסוריו ומכאוביו עד שהתהפך על בטנו טרח להבין דברי משנתנו, וקיים ר"ל בזה הא דאמר איהו גופיה בשבת פ"ג ע"ב אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל, וסמיך שם דבריו אהא דלא ימנע אדם א"ע מביהמ"ד ומדברי תורה אפילו שעה אחת ואפילו בשעת מיתה ע"ש

שם אם כשרים הם ירצו ואם אין מרצין למה באין, ע"ל ד"ד ע"ב תוד"ה אימא ולקמן ד"ו ע"א תוד"ה אלא ובמש"כ בחידושי שם

שם האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה כו', והנה בח"ס חי"ד סי' שכ"א הביא משה"ק לו הגאון ר' בונם ז"ל מי ישחוט את העולה הא מתה ולא עשתה שליח, וכ' הח"ס הוא סבור היורשים מביאים בשליחותה וליתא אלא היורשים הם הבעלים ומקיימים בהו ושחט את בן הבקר וכו' ועוד דהיורשים מתכפרים בו מקופיא עכ"פ ולא מתורת שליחות אתאינן וראי' ברורה שהרי לענין סמיכה אין השליח סומך וכשמת היורש סומך כו' ע"ש, וכן מצאתי בס' אור גדול למנחות פ"ט מ"ז

והנה לא הביא דהפנים מאירות בחידושיו לקמן ד"ו ע"א כתב היפוך מדבריו, במש"כ וז"ל דזה ברור כיון דלא מכפר בקבוע אין היורשים מקרי בעלים כו' ע"ש, ולפי דבריו ביורשים אף דמתכפרים מקופיא, וע"ל ד"ו ע"א וברש"י ד"ה ומשני, מ"מ לא נקראו בעלים

ומש"כ הח"ס ראיה מסמיכה, דשליח אינו סומך וכשמת היורש סומך, ג"ז בלתי מובן הלא אדרבה לפי הנחתו הוא דהיורש מקריא בעליו, והשתא ניחזי אנן הרי כל האי דינא דשליח אינו סומך, הוא מדכתיב וסמך ידו, ודרשינן יד שלוחו כדאמרינן במנחות צ"ג ע"ב, א"כ אמאי פליגי ר"מ ור"י שם ע"א ובריש ערכין ובריש תמורה אי יורש סומך אי לא, ותרווייהו סמכו דעתם על דרשת הכתובים שם, הלא אם באמת היורש הוא בעליו, כדכתב איהו דביורש נתקיים ושחט את בן הבקר להיותו בעל הקרבן, לפ"ז בודאי הוא סומך, דהא ידו הוא, ולא בא מטעם שליחות כלל

ולע"ד יל"ד ע"ד הגאונים הנ"ל, אדקשיא להו אמתניתין דהאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה, ולא קשיא להו אהא דאגמריה רחמנא למשה חמש חטאות מתות, וחדא מינייהו הויא חטאת שמתו בעליה, משמע דשאר קרבנות אם מתו בעליהן יקרבו, ועי' בסוגיין רש"י ד"ה לא יביאו וד"ה מודינא, ומי לא עסקינן נמי אפילו במקום דליכא יורשין ואפ"ה יקרבו, והשתא קשיא קושית הגאון ר' בונם ז"ל מי ישחוט את הקרבן הלא הבעלים מתו ולא עשו שליח, ותירוץ הח"ס דהיורשין הם הבעלים ג"כ ליתא דהא ליכא נמי יורשין, ומשניות שלמות שנינו בשקלים פ"ז מ"ד בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקבות זבחי שלמים, ותנן נמי בתר הכי נכרי ששלח עולתו, וגר שמת והניח זבחים, וכולם יקרבו כדאמר התם, ואע"ג דלית להו לא בעלים ולא יורשין, ובע"כ דבכל קדשי מזבח הווין ההקדש והבעלים שותפין בקרבן זה משעת הקדשו כדתנן במעילה ד"ט ע"א מועלין בהן משהוקדשו, וכל היכא דאיכא הקרבן בי גזא דרחמנא איתא כדאמרינן ר"פ שילוח הקן, והא דרחמנא שויא את המקדיש לבעל הקרבן להיות נצטווה לסמיכה ולשחיטה, כדכתיב וסמך ידו ושחט וכדפרש"י בפסחים ד"ז ע"ב, היינו כל זמן שיש להקרבן בעלים, דעכ"פ הם אגידי בקרבנם לכפרה ולאכילת בשרו, וע' חולין מ"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם, אבל היכא דהבעלים מתו, או שלא היה להקרבן בעלים מתחלה, כמו בגר שמת והניח זבחים, או בעכו"ם ששלח עולתו, ובבהמה שנמצאת כנ"ל, אז נשאר כח ההקדש על כל הקרבן גם במקום הבעלים, וא"צ לא