אור הישר (זבחים) קיט

אינו חוזר ונראה לאכול כו', וכ"כ התוס' בדבור שאח"ז, והגרע"א ז"ל הביא על הגליון דברי תוס' אלו לעיל ע"א בתוס' ד"ה קודם ע"ש, אמנם בשטמ"ק מחק דבור זה בתוס' ע"ש. ולכאורה משמע דגם הרמב"ם לא ס"ל כדעת התוס' דהכא, דהא כתב בספ"ג מפסוה"מ דאין אוכלין קדק"ד וקדשים קלים על מזבח פגום עד שיבנה ע"ש, משמע דתיקון מועיל בזה וחוזרין ונראין ע"ש, וכ"כ התוס' בפ' הזהב נ"ג ע"ב דלא אמרינן במזבח פגום ונבנה דאין חוזרין ונראין רק בזבחים שעושין מהם עבודות אבל בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין ע"ש, והכא הרי קיימינן על האכילה דלאחר העבודה, ויל"ד קצת מדוע לא מחק השטמ"ק סברא זו גם בתוס' ד"ה אע"פ כדמחק הכא

תוד"ה אע"פ, אפילו לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל כו', ע' בהתוה"מ פ' פקודי מ' כ"ג

בא"ד ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה, ע' לעיל בסמוך תוד"ה לאחר ומש"כ בחידושי שם

בא"ד א"נ אפילו בשעה שנשאן בכתף מזבח הוא כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ח

תוד"ה ארבע. וגרס ר"ת מן הצפון מן המערב כו' ע"כ, וכ"ה גרסת הבה"ג בה' זבחים. וכ"ה הגרסא במשנה דמדות רפ"ג, אבל הרא"ש והשטמ"ק התם גרסי מן הדרום כגרסת רש"י דהכא

דף ס"ב ע"א שהגיעו לסוף מדותיו כו' מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, ע' מדות פ"ג מ"א וברמב"ם פ"ב ה"ה מבית הבחירה ובמנ"ח מצוה צ"ה סוף אות א'

שם בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי, ע' מהרש"א ובעזרת כהנים למדות פ"ג מ"א בד"ה זהו היסוד השני ובת' שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים

שם ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו, ע' מהרש"א ובחגיגה י"ב ע"ב ובשילהי מנחות ושם בתוד"ה ומיכאל

שם אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום, הנה אפר יצחק בא לכפרה בכל הדורות כדפירש"י בפ' וירא כ"ב י"ד אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה, וכה"ג בתענית ט"ז ע"א כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק, ואע"ג שיצחק לא נעשה אפר אבל קאי על תמורתו הוא אפרו של האיל, כדמשמע בברכות ס"ב ע"ב דקאמר אפרו של יצחק ראה שנאמר אלקים יראה לו השה, וע' בביאור הרד"ל לפרקי דר"א פל"א אות נ"ט, אכן צ"ע מהא דתניא בפדר"א שם דאפרו של איל הוא יסוד שעל גבי מזבח הפנימי, והכא הלא איירי במזבח החיצון וע"ש בביאור הרד"ל אות ע"א

שם ארבב"ח א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ואחד שהעיד להם על מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית במתניתא תנא ראב"י אומר שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח כו', ולכאורה אחרי דברי ראב"י ור' יוחנן שאמרו מעשה שהיה כך היה דחגי זכריה ומלאכי העידו להם על מקום המזבח ומדתו, א"כ מה מקום לרב יוסף ור' יצחק נפחא ור' שמואל בר נחמני לחפש טעמים מאין ידעו בימי עזרא מקום המזבח וכ"א יאמר סברתו, אחרי מעשה רב של מציאות עדותן דנביאים אלו

והנה אהא דרב יוסף דקאמר קרא אשכחו ודרוש מצינו כה"ג דאיצטריך קרא לאלומי דברי הנביא אם הוא נוגע לדינא, כדאמרינן בקידושין מ"ג ע"א באומר לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב שנאמר אותו הרגת בחרב בני עמון ע"ש, הרי דאיצטריך קרא גם לדברי נביא אם נוגע לדינא כדהביא ראיה זו הגאון מהר"ץ חיות ז"ל בספרו תורת נביאים סוף קונטרס דברי קבלה ע"ש, אולם על ר' אלעזר ור' יצחק נפחא ור' שמואל בר נחמני קשה כנ"ל

והנראה ג"כ ע"פ יסודו של הגאון מהר"ץ חיות ז"ל שם בקונטרס חקת עולם שדקדק בסוגיין, מאי האי דקאמר אחד העיד כו' ואחד העיד כו' אמאי לא קאמר ניבא להם או אמר להם, ועדות זו מה טיבה, ובע"כ הכוונה כמו כל עדיות שנזכרו בבחירתא, כן לשון העיד על המזבח היינו שזוכר היה מקומו של מזבח, דהרי היו אצלם כמה אנשים שזכרו את בית שלמה כמבואר בעזרא, וכמ"כ העדות על התורה שתכתב אשורית דבסוגיין, ג"כ אינה נבואה רק קבלה איש מפי איש הלכה מסיני דבשעת נתינת התורה התיר הקב"ה שכתב זה יכול להשתנות ע"ש, ולפי הנחה זו בע"כ גם האחד שהעיד שמקריבין אע"פ שאין בית, היא נמי עדות כדהעיד ר' יהושע הכי סוף עדיות, ואפ"ה בעי הש"ס לאמר בשבועות ט"ז ולקמן ק"ז ובמגילה ד"י דר"א פליג עלה, ובע"כ מפני שלא היה לו קבלה זו מרבו, ומשו"ה יש לו מקום שלא לקבל אע"ג דאנו רואים דגם אחד מהשלשה נביאים העיד ג"כ עדותו של ר' יהושע כדאמרינן הכא, ועפ"ז אפ"ל נמי גבי עדותן של הנביאים על מקום ומדות המזבח, דאע"ג דר"א בן יעקב ור' יוחנן קבלו עדות זו, מ"מ יתר האמוראים לא קבלוה, ומשו"ה אמרו ע"פ עצמם או ע"פ קבלתם הם טעמים אחרים

ואם נאחז את דברינו להנחה צודקת, שפיר י"ל דתרווייהו אזלי לטעמייהו, דר' יוחנן משום דאית ליה הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, לכן ס"ל לקמן ק"ז ע"ב דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, וכן אמר איהו גופיה בשבועות ט"ז ע"א ע"פ נביא נאכלת וע"פ נביא נשרפת, ופירש"י חגי זכריה ומלאכי היו שם ועל פיהם ברוח הקדש עשו ואין טעם בדבר ע"ש, וכוונתו דאחרי דסמכינן על הקבלה אין לנו לחפש טעמים יותר, ורב יוסף דדריש מקרא ומשום דל"ל הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית, להכי קאמר ליה אביי לטעמיה לעיל מ"ה ע"א