אור הישר (זבחים) קטז

שם מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה כו', ע' עונג יו"ט חי"ד סי' פ'

שם וכי אצל המזבח אכלוה, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' פ"ו ובפ' שמיני סי' מ"ד וסי' מ"ו

שם אמר אביי אתיא מדרשא דר' יוסי כו', בילקוט שמיני רמז תקל"א הגרסא אמר רבא אתיא ממדרשו של ר' ישמעאל דתניא ר' יוסי אומר כו'

רש"י ד"ה ולר' יהודא, והוא עצמו ג' אמות כו', נ"ב כדאמרינן בעירובין מ"ח ע"א, וע"ש בתוס' ובמש"כ שם עה"ג ובחגיגה י"א ע"א תוד"ה ברוב ובב"ב ד"ק ע"ב תוד"ה והכוכין וביומא ל"א ע"א תוד"ה אמה

רש"י ד"ה מודי ר"י בדמים דאע"ג דאר"י כל העזרה מקודשת ה"מ להקטיר חלבים כו', אע"ג דלשון זה גופיה חזר רש"י לעיל י"ד ע"א, מ"מ כוונתו גם לבשר עולות, דהא ר' יהודא יליף לעיל נ"ט ע"א מקרא דשלמה דקידש תוך החצר כי מזבח שעשה משה קטן מהכיל דברים ככתבן, ושם הלא הקריבו עולות על הרצפה כדפירש"י לעיל בד"ה דברים, וכן מוכח מקושית התוס' לעיל י"ד ע"א ולקמן פ"ד ע"א ובנדה ר"פ יוצא דופן ד"ה זאת, שהקשו לר' יהודא דעזרה מקדשת היכי משכ"ל בפסולים דאם ירדו לא יעלו ע"ש, הרי בע"כ דרצפת העזרה נתקדשה גם לבשר הקרבן

רש"י ד"ה וכי אצל המזבח אכלוה והלא כל העזרה כשרה לכך, ע' מנ"ח מצוה תצ"ב

תוד"ה ה"ק. מזבח הנחשת מי הוה כו', עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

תוד"ה מודה ר' יהודא בדמים תימה מאי קס"ד מעיקרא והא קרן וכבש ורבוע יסוד שמעכבין עכ"ל, נ"ב כדאמרינן לקמן ס"ב ע"א ובסוכה מ"ט ע"א ובתוספתא שם פ"ג ובירושלמי יומא פ"א ה"ה, והאי קרן וכבש ויסוד ורבוע כמו דמעכבין בכלל המזבח, כמ"כ מעכבין נמי זה את זה כדתניא בתוספתא מנחות פ"ו

אמנם יל"ד הא תניא בתוספתא שילהי זבחים דאין קרן וכבש ויסוד ורבוע בבמה קטנה, וע' ירושלמי שקלים פ"ד ה"ב, וא"כ בע"כ האי עיכובא אינו אלא במזבח, וכדאמרינן לקמן ס"ב ע"א כל מקום שנאמר המזבח לעכב וע"ש רש"י ד"ה שכל מקום, וא"כ אדמקשו התוס' מעיכובא דקרן וכבש ויסוד ורבוע שהם רק פרטים בדיני המזבח, טפי תקשה להו איך הקריב על הרצפה ועקר דין מזבח הכתוב בתורה, ובע"כ דשלמה קידש הרצפה משום ריבוי הקרבנות שהיו בהאי יומא, ואפשר נמי שדרש מהאי קרא דכתיב ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל, וכמו דבבית שני דרשו להאי קרא על מדת המזבח דמה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, כמ"כ דרש איהו דעכ"פ להוראת שעה שהקרבנות מרובים כ"כ מותר להקריב על כל הששים אמה כמו על המזבח, וזהו מש"כ רש"י לקמן ס"ב ע"א דשלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו ע"ש, והכוונה דהם הבינו לדרוש האי קרא על מדת המזבח היותר אפשרות, ושלמה דרש אותו על ההקרבה על הרצפה לשעה, אכן היתה רק הוראת שעה, כמו שהיתה אז הוראת שעה שלא עשו ישראל באותו שנה יום הכפורים כדאמרינן במו"ק ד"ט ע"א, ומש"כ ביום ההוא קידש המלך תוך החצר, היה ביום ההוא דוקא משום דנפישי קרבנות, ורק האי יומא ותו לא, וע"ל נ"ט ע"א רש"י ד"ה אלא מהו אומר, ולפ"ז י"ל דהא דקאמר ר' יהודא דברים ככתבן ג"כ כוונתו שהתיר רק ביום ההוא, וכיון דעל האי יומא היה היתר גמור שהרצפה תהיה במקום מזבח, ממילא אין מקום גם לכבש ויסוד ורבוע דזהו דוקא על בנין המזבח, משא"כ האי יומא דאפיקתיה ממזבח

ואף דדברי התוס' סובבים על דברי רבא ואיהו בע"כ סבר דכוונת ר' יהודא בקדושת הרצפה דשלמה היתה גם אח"כ, וקדושתה נתפשטה מביום ההוא שקידש, דהא הביא ראיה ממה שאמר ר' יהודא גבי פסחים דכוס אחד היה ממלא מדם התערובות ו ושופכו ע"ג מזבח כו', ואס"ד סבר ר' יהודא כולה עזרה מיקדשא הא איתעבידא ליה מצותיה כו', והשתא אי דעת ר' יהודא בקדושת רצפה דשלמה היתה רק הוראת שעה, מאי ראיה מדברי ר' יהודא שאמר בפסחים דלדורות, אולם זהו גופא קשיא מנ"ל לרבא להרכיב דברי ר' יהודא דאמר גבי פסחים על דברי ר' יהודא דאמר בקדושת רצפה דשלמה דברים ככתבן, הלא אפשר לחלק דבקדשי דורות בהכרח דצריך לדמים מזבח, ובדמים שעל הרצפה לא איתעביד מצותיה, אבל לא דמי כלל לקדושת רצפה שקידש שלמה דאז היתה רק הוראת שעה כנ"ל

ולכאורה היה מקום לאמר דכוונת רבא דאם רק קידש שלמה הרצפה לשעה נתקדשה ממילא לדורות דקדושת הגוף לא פקעה בכדי, אבל ז"א דלא אמרינן הכי רק בדבר שהוא שלו ויכול להקדיש לשעה, אז אמרינן דתפסה קדושתה אף בתר הכי כדאמרינן בנדרים כ"ט ע"א שור זה עולה כל ל' יום ולאחר ל' יום שלמים דהוה עולה גם לאחר ל' יום אם לא אמר לדמי, משא"כ ברצפת עזרה שלא היתה לשלמה בה קנין פרטי רק קנין כללי לכל ישראל לדורותם, וא"כ מה ענין זה לקדושה פרטית, ונופל לאמר על קדושת שלמה את תוך החצר להקרבה, שהיא היתה אז רק כעין היתר לשעה, וע"פ דרשתו מקרא כעין שדרשו בבית שני כנ"ל, וממילא לא היתה בזה חלות לקדושת הגוף עד שתצטרך הפקעה מקדושתה

ע"ב ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מע"ש לירושלים ויאכלנו בזה"ז כו', ע' ספרי ראה ובהתוה"מ שם סי' ק"ו

שם מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית, ע' בכ"מ ומל"מ רפ"ב מה' מעשר שני

שם מאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא אפילו בכור