אור הישר (זבחים) קיב

בא"ד וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא כו', התוס' הוסיפו בדבריהם אלו דלא נטעה לאמר דפלוגתא דראב"ע ור"ע הוא רק בפסח, ומשו"ה כתבו דנ"מ נמי בזה"ז לענין אכילת מצה רק עד חצות, וכ"פ בשו"ע ר"ס תע"ז, ורבא איצטריך ליה לאשמעינן התם אע"ג דכבר איתקש מצה לפסח בחד קרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו, משום דאפקיה קרא מהיקישא קמ"ל דכי אהדריה קרא למילתא קמייתא אהדריה כדאמר התם, וע' שעה"מ פ"ו ה"א מה' חמץ ושם פ"ח הכ"ו מה' אישות. קדשי קדשים פרק ששי

דף נ"ח ע"א במשנה, קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח ר' יוסי אומר כאילו נשחט בצפון כו', הנה בגמרא קא"ר יוחנן טעמא דר' יוסי אי משום דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי או מקרא דוזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, וברמב"ם רפ"ג מפסוה"מ נקיט האי קרא ע"ש, ויל"ד הלא בתו"כ נדבה סוף פרשה ה' ביאר איהו גופיה טעמיה, דהכי תניא התם המזבח צפונה שהמזבח כולו ראוי להיות צפונה שאם שחט בראשו קדשי קדשים כשרים דברי ר' יוסי ר' יהודא אומר כו', הרי בהדיא טעמו מדכתיב המזבח צפונה, וה"נ תניא בתוספתא רפ"ז ר' יוסי אומר מזבח כולו צפון שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וצע"ק

שם ר' יוסי ב"ר יהודא אומר מחצי המזבח ולדרום כדרום מחצי המזבח ולצפון כצפון, וכ"ה גם דעת ר' ראובן באגדה דפסיקתא פיסקא ביום השמיני סי' ד', וע' מכילתא ס"פ יתרו בקרא דוזבחת עליו ובהתוה"מ שם ובפ' תרומה בפסוק ונתתה אותה תחת כרכב המזבח

שם וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, ע' תקוני זהר תקונא חד ועשרין דף נ"ט ע"א דפוס ליוורנו ושם שילהי תקונא עשרין וארבע

שם ר' יוסי סבר כולו לעולה וכולו לשלמים ור' יוסי ב"ר יהודא סבר חציו לעולה וחציו לשלמים כו', בביאור פלוגתתם ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ס"ו

שם מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא ע"ג מחילות ולא ע"ג כיפין, ע' מל"מ פ"א הי"ג מבית הבחירה ובהתוה"מ ס"פ יתרו בקרא דמזבח אדמה ולקמן ס"ב ע"א תוד"ה ולא ובמש"כ בחידושי שם

שם שלא יבננו לא ע"ג מחילות ולא ע"ג כיפין ע"כ, ושיעור החלל לפסול המזבח בשביל זה הוא טפח, כדכ' הר"ש באהלות פ"ט מט"ו

שם באומד חמש סאין גחלים ובשבת באומד שמונה סאין כו', במשנה דתמיד כ"ט ע"א הגרסא בעומד בעי"ן, וע"ש במפרש ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה עצי תאנה יפין, שבו היתה תקנה לאדם הראשון שנאמר ויעשו להם חגורות ע"כ, וכן פי' ג"כ הרא"ש בתמיד כ"ט ע"ש, ואע"ג דלדעת ר' נחמיה גם הקלקול היה בתאנה באכילת עץ הדעת, אפ"ה אזלינן בתר התקון המאוחר, וע' סנהדרין ד"ע ע"ב וברש"י ותוס' שם

רש"י ד"ה בשבת, שעל מזבח הפנימי אין הקטר אלא לקטרת שחרית וערבית כדכתיב לא תעלו עליו קטרת זרה ע"כ, ע"ל כ"ז ע"ב רש"י ד"ה קטרת זרה ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה קדק"ד ששחטן בראש המזבח. מדאורייתא שוחט לכתחילה כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים ע"כ, וקשה הלא משנה מפורשת היא דקושטא דמילתא הכי הוא, דהכי תנן לקמן פ"ד ע"א עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד שחטה בראש המזבח יפשיט וינתחה במקומה ע"ש, ולפ"ז בדוקא נקיט במשנתינו ששחטן, דכל זמן שהיא חיה דינו להורידה למטה, רק אם שחטה, כשר אפילו להפשט וניתוח בראש המזבח וע"ל פ"ה ע"א

ולאמר דהתוס' ס"ל דעולה חיה שתרד מראש המזבח הוא ג"כ מדרבנן שמא תרביץ גללים, וכדמשמע שהבין כן בתפארת ישראל שם, זה אינו לע"ד, דהרמב"ם בפ"ג ה"ד מפסוה"מ כתב בהדיא טעמא דתרד שעדיין אינה ראויה ע"ש. הרי שהרמב"ם הבין דמשנה דעולה שעלתה חיה לראש המזבח נמשכת אחרי המשנה הקודמת דר"פ המזבח מקדש, שהניחו יסוד אקרא דהיא העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד כו', הרי דמדאורייתא היא, וכיון שיש מקום לפרש דמדאורייתא תרד כפי' הרמב"ם, א"כ אף אם נימא דהתוס' ס"ל דתרד מדרבנן, עכ"פ הי"ל להתוס' בסוגיין להביא משנתינו דהמזבח מקדש, ולפרש דגם התם מדרבנן הוא, וצ"ע כעת

והרמב"ם רפ"ג מפסוה"מ העתיק לשון משנתינו קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, ואפ"ה לא תקשה עליו קושית התוס', לפמש"כ שם ה"ד עולה שהעלה חיה לראש המזבח תרד שעדיין אינה ראויה, א"כ לא משכחת לדידיה מציאות השחיטה על ראש המזבח רק בדיעבד, ולהכי נקט ששחטן כנ"ל. אמנם לולא דברי התוס' והרמב"ם דאינהו מפרשי איסורא דלכתחילה מדרבנן, ואיהו מפרש דעדיין אינה ראויה, היה מקום נמי לאמר דמשנה דעולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד פליג אתנאי דמתניתין דדרשי עליו עליו ממש, וע"ל נ"ט ע"א תוד"ה וכי ובמש"כ בחידושי שם, דאי אית להו עליו ממש לא הו"ל למיתני