אור הישר (זבחים) קיא

אשמעינן נמי דיש גרסאות שונות במשנה, ובבבלי נקט דלא גרסינן במשנה אכילת פסחים, כדי שתהיה מתאמת עם המשניות דפסחים וזבחים כמש"כ התוס' בכה"מ, דהני תלתא משניות בחדא שיטה קיימו לפסוק כראב"ע, וע' מכילתא פ' בא בפסוק ואכלו את הבשר ובהתוה"מ שם סי' ל"ז

שם דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם כו', כ"ה הגרסא ביתר המקומות בש"ס, וע' בס' תשובת שמואל בסוגיא דפסחים

רש"י ד"ה לילה אחריהם דכתיב בתודה לא יניח ממנו עד בקר כו', ע' פסחים ד"ג ע"א רש"י ד"ה זבחים ובצל"ח שם ע"ד התוס' ד"ה ת"ל

תוד"ה ת"ל. וה"ר חיים מפרש עד יום הג' ולא הג' בכלל כו', ע' בק"א לתו"כ צו פרק י"ב מי"ג

דף נ"ז ע"א ועולה גופה מנלן דכתיב אל יסוד מזבח העולה למד על עולה שטעונה יסוד, כ"ה גרסת הדק"ס, וע"ל נ"א ע"ב בתוס' ובהתוה"מ ויקרא סי' מ"ב רכ"ט רע"ד ובילקוט קרח רמז תשנ"ה

שם מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחת שנאמר ובשרם יהיה לך כו', ע' ספרי קרח וברש"י פסוק זה ובהתוה"מ שם סי' מ"ב וברא"ם שם ובזרע אברהם על הספרי שם פיסקא קי"ח, ודבי רב דדרשו בבכורות כ"ז ע"ב מדכתיב שנה בשנה יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו לימד על הבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד, הוא שיטת ר' אלעזר בספרי שם, אולם בספרא פ' צו פרק י"ב לא דרשו כנ"ל, רק מקרא דאם זבח קרבנו, וע"ש במפרשים

שם היה שם תלמיד אחד שבא לביה"מ לפני חכמים תחילה ור' יוסי הגלילי שמו, ע' באר שבע להוריות ד"ח ע"ב

שם מ"ס הימנו ודבר אחר הוי היקש ומ"ס לא הוי היקש, ע' בת' חו"י סי' ר"ג

רש"י ד"ה אין מלמדין. דשני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין אפילו בגז"ש כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' בחקותי סי' קט"ז אות ב' ובשעה"מ ה' עכו"ם פי"ב ה"ג ובגינת וורדים להפמ"ג כלל י"ב

תוד"ה ואני מקישו לחזה ושוק של תודה משום דלחומרא מקשינן ע"כ, נ"ב כדאמרינן ביבמות ד"ח ע"א ובשאר מקומות

ע"ב ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמיר, כ"ה גרסת רש"י ותוס' הכא, וביתר חילופי הגרסאות הנוגעות גם לכוונת הש"ס, ע' בדק"ס ובתוס' יומא נ"ז ע"א ובר"ח שם

שם מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא דתניא ראב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה כו', גם בברכות ובפסחים הביא רב יוסף דברי ראב"ע, ובמגילה ספ"ב הובאו דבריו בשם סתמא דהש"ס, אולם רישא דברייתא היא במכילתא פ' בא אקרא דואכלו את הבשר בלילה הזה

שם וממאי דראב"ע ודאורייתא דילמא דרבנן ולהרחיק מן העבירה כו', ע' בחידושי הרשב"א וצל"ח לברכות ד"ט ע"א ובתשובות הרשב"א סי' תמ"ה

שם א"כ מאי אלא עד חצות אלא כי התם כו', כה"ג דייק ברא"ש פ' ערבי פסחים סוף סי' ה' ע"ד רבינו יונה, וע' בהגהות עתים לבינה על ס' העתים סי' קמ"א ובבשמים ראש וכסא דהרסנא סי' קכ"ה

רש"י ד"ה כי התם דומיא דלילה ומנוייו וצלי תנייה דהוו דאורייתא, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ל'

תוד"ה ואב"א חוץ. דהוי דבר הבא בהיקשא ואינו חוזר ומלמד בהיקש כו', ע' שבועות ד"י ע"א תוד"ה ואיתקוש ובש"ק לירושלמי שם פ"א ה"ה

תוד"ה להרחיק. דניכר הוא מתי יהיה שקעה"ח אבל בלילה אינו ניכר, ע' שאגת אריה סי' ד' וסי' י"ד

תוד"ה ואב"א כי התם. ויש לדקדק דהלכה כראב"ע דסתם לן תנא כוותיה כו', וכ"כ התוס' במגילה ספ"ב, וע' בתוס' פסחים ק"כ ע"ב ושם פ"ט ע"א ד"ה דאילו וברשב"א ורא"ש ותוס' הרא"ש ותוס' רי"ח לברכות ד"ט ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תע"ז סק"ו ובאו"ז ה' פסחים סי' רל"א

והנה הרמב"ם ספ"ח מה' ק"פ פסק כר"ע וביאר הרב המגיד רפ"ו מה' חמץ משום דהלכה כר"ע מחבירו ע"ש, ומסוגיין יל"ד טובא אהאי כללא דהלכה כר"ע מחבירו, לפ"מ דמסדר המשנה סתים בתלתא דוכתי כראב"ע נגד ר"ע, הכא ובריש ברכות ובשילהי פסחים, כדכתבו הראשונים הנ"ל, ולפ"ז הלא מוכרח מעצם המשניות, כדמסקינן בעירובין מ"ז ע"ב, דהני כללי לאו דברי הכל היא דהא רב לית ליה הני כללי

אמנם לכאורה היה מקום לדקדק על הרמב"ם, לפ"מ דמסקינן בברכות ובפסחים שם ור"ע האי הזה מאי עביד ליה למעוטי לילה אחר הוא דאתא כו' וראב"ע מלא תותירו ממנו עד בקר נפקא ור"ע אי מהתם ה"א מאי בקר בקר שני וראב"ע אמר לך כל בקר בקר ראשון הוא ע"ש, הרי חזינן דממחלקותם בסוגיין נולדה להם מחלוקת חדשה, דלראב"ע כל בקר בקר ראשון, ולר"ע מוכרחים אנו לאמר דבקר הוא נמי בקר שני, דאל"ה לא מיתוקמי ליה קראי, והשתא לפ"מ דהרמב"ם כתב בפי"א ה"ב מה' שכירות וז"ל שכיר יום גובה כל הלילה ועליו נאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, הלא דס"ל כברייתא דב"מ ק"י ע"ב דבקר בקר ראשון הוא ע"ש, ואיך יתאים עם דעתו גבי אכילת פסחים דס"ל כר"ע, דמוכרח לאוקים הני קראי דבקר הוא בקר שני, אך ז"א די"ל דמשם אין הכרע, דא"כ גם ר"ע דהכא יהיה מוכרח לחלוק על ברייתא דב"מ, ובאמת משמע גם במשנה שם דס"ל כהברייתא ומדוע לא פליג ר"ע שם, ובע"כ דהתם שאני כיון דכתיב עד בקר אצל לא תלין, התם כו"ע מודים דהוא בקר ראשון, וע' פסחים ע"א ע"ב תוד"ה כל ובהתוה"מ פ' בא בפסוק ואכלו את הבשר בלילה הזה.