אור הישר (זבחים) קי

רש"י ד"ה קדשי שעה שאני גזה"כ היתה במילואים אבל קדשי דורות כו', ע' במגילת אסתר לסה"מ שרש שלישי, וע' בסוגיין תוד"ה קדשי ובמש"כ בחידושי שם ולקמן ק"א ולמנחות י"ט ע"ב

תוד"ה קדשי שעה שאני דתלאו הכתוב באהל מועד דכתיב ומפתח אה"מ לא תצאו שבעת ימים ע"כ, בשטמ"ק כתב מאי דהוקשה להתוס' ז"ל ע"ש, ולולא דבריו היה נלע"ד דלרש"י ותוס' היה מוקשה תירוצא דהש"ס קדשי שעה שאני, דזה ניחא רק לשמואל במנחות י"ט ע"ב דלא ילפינן דורות משעה, אבל לרב דיליף דורות משעה נילף גם הכא ממילואים, ומשו"ה פירש"י דבמילואים גזה"כ היתה, אבל קדשי דורות איתרבו כדאמר התורה ריבתה חצירות הרבה, והתוס' ג"כ נשמרו מקושיא זו, ולהכי כתבו דבמילואים לא היה אפשר באופן אחר, משום שנצטוו שלא לצאת מפתח אה"מ שבעת ימים

תוד"ה מניין. ותימא הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח כו', וקשה הלא שם פליגי באברים וחלבים שלנו בראש המזבח, מי הוו כשאר לנים ונפסלים בעמוד השחר, א"ד אין לינה מועלת ולא נפסלו ע"ש, הרי דשם איירו לענין פסול דאברים וחלבים, דהקטרן כל הלילה, ופסולן בלינה דעמוד השחר, כדתנן ריש ברכות, משא"כ הכא איירי לענין דם, ופסולן משקיעת החמה, ויליף לה מקרא, וע"ז סובבים דברי רש"י בפירושו הכא, דלא מהניא ליה לדם הלנה בראש המזבח לאכשורי, וע' ברש"י פ' תשא ל"ד כ"ה וברא"ם ושפתי חכמים שם ובמש"כ בחידושי לקמן דף פ"ז ע"א

בא"ד ולמחר מיפסיל בעמוד השחר כאימורים כו', ע"ל פ"ד ע"ב תוד"ה הגה"ה יוצא ובש"א סי' י"ז

בא"ד ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה כו', ע' במרדכי פרק במה מדליקין רמז תנ"ו ובטו"א לחגיגה ד"ז ע"ב ולמגילה ד"ג ע"א וד"כ ע"ב ובש"א סי' י"ז ובעונג יו"ט חא"ח סי' י"ב

בא"ד דמפרש ר"ת דמשקיעה משמע תחילת שקיעה שהחמה מתחלת ליכנס בעובי הרקיע כו', ע' מה שהאריך בזה בס' יראים ס"ס ק"ב

ע"ב א"כ נימא קרא ביום זבחו כו', בדק"ס נשתנה הגרסא

שם המחשב לאור שלישי חזקיה אמר כשר ר' יוחנן אמר פסול כו', ע' טו"א מגילה בקונטרס אבני שהם לדף כ"א

שם ת"ל והנותר עד יום בעוד יום הוא נאכל כו', ע' פסחים ד"ג ע"א תוד"ה ת"ל ובק"א לתו"כ צו פרק י"ב מי"ד וע"ע ברש"י תענית ד"ל ע"א ד"ה מליח ובגבורות ארי שם

שם ת"ל ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה, ע' ברמב"ם פי"ט ה"ה מפסוה"מ ובשעה"מ שם

במשנה הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות, ואוקמינן בגמרא דמשנתינו ראב"ע היא, וכן הא דתנן בפסחים ק"כ הפסח אחר חצות מטמא את הידים, אתא נמי אליבא דראב"ע, דאילו ר"ע הא סבר דאכילת פסחים כל הלילה ע"ש, והנה אהא דתנן ריש ברכות הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, דייק הש"ס שם ד"ט ואילו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים ואכילת פסח מצותן עד שיעלה עמוד השחר א"ר יוסף ל"ק הא ראב"ע הא ר"ע כו' ע"ש, ולפי הנ"ל קשה טובא מה מקום לדקדק אמשנה דברכות, אהא דלא קתני אכילת פסחים גבי הקטר חלבים ואברים, ולמידק מינה דראב"ע היא, אחרי דמשניות מפורשות בפסחים ובזבחים דפסח אינו נאכל אלא עד חצות ולאחר חצות מטמא את הידים, וכבר אוקמינן להו כראב"ע, הרי טפי מדוייק ממשנה הנשנית בפירוש, מלמידק ממשנה השנויה בהקטר חלבים ואברים, וחסר להביא שם גם דין פסח

ועוד דזה נמי קתני במשנה מגילה ד"כ ע"ב דהקטר חלבים ואברים כשר כל הלילה זה הכלל כו' דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, ואמרינן בגמרא שם דבזה הכלל כייל במשנה אכילת פסחים ודלא כראב"ע ע"ש, ולפ"ז גם קושית הש"ס בברכות שם מיושב בפשיטות, די"ל דברייתא דברכות דס"ל דאכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוה"ש, ס"ל כמשנה דמגילה דכייל להאי דינה בזה הכלל, דבלא"ה פליגי המשניות אהדדי כדכתבו התוס' והראשונים בפסחים ובמגילה וע"ש בטו"א

והנלע"ד עפ"מ דבירושלמי ברכות פ"א סוף ה"א קאמר הקטר חלבים ואברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן ומאן דלא תניא אכילת פסחים ר' אליעזר כו', וכ' שם בפני משה ז"ל אנן תנינן אכילת פסחים היו גורסין במתניתין גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר וע"ש בפי' מס' חרדים ובמה"פ, ומעתה מיושב סוגית הש"ס בברכות ברווחא, דלעולם לא היה עולה על דעתם לדייק גבי הקטר חלבים ואברים ואילו אכילת פסחים לא קתני ולתרץ הא ראב"ע הא ר"ע, אחרי דמשניות מפורשות בהדיא ואוקמינן לכל אחת על מקומה כראב"ע ומה לו לדייק מדיוקא, רק לחכמי הש"ס הבבלים היה ידוע נמי דאיכא דגרסי במשנה גופא גבי הקטר חלבים ואברים גם אכילת פסחים דמצותן עד שיעלה עמוד השחר כדגרסי בירושלמי שם, ולפ"ז שפיר העיר המקשה, לפ"מ דבגרסת הבבלי ליתא אכילת פסחים, ש"מ דס"ל לבבלי דמצותו רק עד חצות לילה, וא"כ תקשה אהא דתניא ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים ואכילת פסח מצותן עד שיעלה עמוה"ש, ואהא משני רב יוסף כדמשנינן בזבחים ובפסחים ובירושלמי ברכות שם דתליא במחלוקת דראב"ע ור"ע, ואגב אורחא דסוגיא