אור הישר (זבחים) קט

דהיכא דאמר לא תקריב כו"ע ל"פ דלא מכפרתו דכתיב יקריב אותו לרצונו ולא קאמר דהיכא דאמר לא תקריב פסול גם הקרבן וממילא דאינה מכפרתו, ובע"כ דדעתם אינו מעכב רק הכפרה אבל הזבח כשר, והא דתניא בתוספתא תענית פ"ד צו את ב"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי אי אפשר לאמר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו ע"ש, התם נמי לא בעינן דין שליחות אל השחיטה, רק המעמדות הוא בנוגע אל הכפרה, וגם שם שליחות המעמדות אל הכהנים אינו מעכב כשרות הקרבנות, דאל"כ עד דוד ושמואל מתקני המשמרות היו הקרבנות נפסלים, ולפמש"כ התוס' בכ"מ והר"ן בנדרים ל"ה דבעיא אי כהני שלוחי דידן או דרחמנא בעו למפשט ממשנה או מברייתא, אמאי לא פשיט ממשנה דתענית כ"ו ותוספתא שם גבי מעמדות, ובע"כ דכל האי דינא שם אינו מטעם שליחות גמורה, ובכל אופן אינו מעכב הכפרה רק מצוה שיעמדו על קרבנם, וע' סוטה ד"ח ע"א וברש"י ד"ה אקורבנייהו, ובמקום דלא לכפרה אתיא אלא לאישתרויי לאכול קדשים כגון יולדת כדאמרינן בכריתות כ"ו, איהי לא צריכה ג"כ לעמוד על קרבנה רק מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב, משום חזקה שליח עושה שליחותו או חזקה דאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר כדאמרינן בעירובין ל"ב ע"א

ולפ"ז צע"ק ברש"י שבת נ"ה ע"ב גבי בני עלי שכ' דהנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבום והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קריבין כו', דיל"ד ניהי דחזקה דשליח עושה שליחותו לא היה שם דחשודים היו בעיניהן, אבל אמאי לא סמכו על החזקה דאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר כנ"ל, ודוחק לאמר דבמשכן שילה לא היה עדיין קביעת הב"ד של כהנים להשגיח על זה

שם פשיטא מוגף כנעול דמי, ול"ד להא דמסיק בבעיא בירושלמי כתובות פ"ז סוף ה"ו גבי יחוד סוטה אי מוגף כנעול, דהתם כל כמה שהדלת אינה סגורה על מסגר אפשר לבא מן החוץ פנימה ולא הויא סתירה גמורה, א"ד כיון דעכ"פ מוגף הוא הויא יחוד, משא"כ הכא דגזה"כ הוא ושחטו פתח אהל מועד, והבינו חז"ל דקרא קפיד ששחיטת השלמים תהיה בזמן שהוא פתוח, וכיון שהוא מוגף הרי אינו פתוח, וע' ת' רדב"ז ח"א סי' קכ"א ובת' מהרש"ם ח"ב ס"ס ע"ו

שם א"ר יהודא אמר שמואל אין חייבין משום טומאה כו', האי אין חייבין הוא מלקות כמבואר בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ד, והתם הגרסא א"ר יהודא אמר רב

רש"י ד"ה וחד לפסול צדי צדדין כגון לשכות כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה סוף פרק י"ז ובהתומ"צ שם סי' קס"ד ובת' פנים מאירות ח"א ס"ס ע"ד

רש"י ד"ה הוא עצמו וילון עצמו אינו חשוב אלא כפתח פתוח דלצניעותא בעלמא עביד ע"כ, ואע"ג דהתוס' בביצה י"ד ע"ב ובחולין ד"צ ע"ב מחלקים בין פרכת לוילון, וע' בפי' הראב"ד והרא"ש לתמיד כ"ט ע"ב, מ"מ פרכת דבבי שהיו שם אפשר דנחשבים רק כוילון, דגם אינהו לצניעותא עבידי כדפירש"י בכתובות ק"ו ע"א וע"ש תוד"ה שבעה, וע' בס' עזרת כהנים למדות פ"ד מ"ב

תוד"ה שלמים. מפורש בפ"ק דעירובין ד"ב ובפרק התכלת מ"ט ע"ב ע"כ נוסף על אלו בתוס' פסחים נ"ח ע"ב וביומא כ"ט ע"א וע"ש בתוס' ל"ד ע"א ולקמן פ"ט ע"א ובכתובות ק"ו ע"ב ובתוי"ט תמיד פ"ג מ"ז ובבאר שבע שם

דף נ"ו ע"א אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש, ע' בס' עזרת כהנים למדות פ"ב מ"ו ובכפתור ופרח פ"ו

שם ואוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים, פי' משום דבשחיטת קדשים קלים לא כתיב על ירך המזבח, משא"כ קדק"ד דכתיב על ירך המזבח צפונה, בזה נחלקו רבי ור' יוסי ב"ר יהודא וראב"ש בגבול מקום שחיטתן לעיל ד"כ ע"א, וע' בתו"כ ויקרא נדבה פרק ז' ובר"ש משאנ"ץ שם

אמנם יל"ד קצת אמאי לא חשיב נמי בקדושת זה המקום, דהשוחט בתוכה חולין אסורין בהנאה, כדחשיב בתוספתא כלים ב"ק פ"א

שם בחצר אה"מ יאכלוה התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ל"ב

שם אלא אע"ג דקא שחיט כנגד הפתח תני אין שוחטין משום דלא קדשי כו', ע' תוספתא מע"ש פ"ב ובר"ש שם פ"ג מ"ח ובמה"פ לירושלמי שם ה"ד

שם והכתיב בשלו את הבשר פתח אה"מ ושם תאכלו אותו קדשי שעה שאני, ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ד

שם מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה כו', וה"ה לקמצים ומי כיור שנפסלים ג"כ בשיעור זה, וע"ל כ"א ע"א וברש"י ותוס' ד"ה מי כיור, וע' טו"א לר"ה ד"ט ע"ב ובהשמטות שם ד"י ע"א ובחידושי ח"ס לסוכה ל"ח ע"א, ולדידן נמי נ"מ לענין זמן תפילת המנחה כדכתב רבינו יונה ר"פ תפלת השחר, וע' מג"א סי' רל"ג סק"ג

שם ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב כו', ע' מה שהאריך בדקדוק הלשון בזה בהתוה"מ פ' צו סי' מ"ם

רש"י ד"ה ואוכלין שם קדק"ד דעד הכי הוא דהויא קדוש בקדושת חצר אהל מועד כו' ע"כ, הא דנסיב לקדושת חצר אה"מ, משום דבגמרא תלי בקרא דחצר אה"מ יאכלוה, וכן מסיק אברייתא דהכא בתוספתא כלים ב"ק פ"א והיא היתה חצר המשכן לפנים מן הקלעים שהיו במדבר ע"ש, וע' לקמן בסמוך רש"י ד"ה חצירות ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' קכ"ד.