אור הישר (זבחים) קה

בורקיי בשם ר' יוחנן ראיה זו, כיון דזהו רק לר' יהודה ואיהו הלא קאמר הכי בהדיא

שם אותה שניתן דמה למעלה ולא אותה שניתן דמה למטה כו', ע' ילקוט צו רמז תפ"ח

שם וכי מאין באתה מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך כו', ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרשה ג' משנה ד' ובהתוה"מ שם סי' נ"ט

שם ת"ר וכלה מכפר אם כיפר כו', בתו"כ אחרי פרשה ד' נשתנה הגרסא במקצת וע"ש בהתוה"מ

שם תסתיים דריב"ל הוא דאמר שיריים דמעכבי כו', בירושלמי יומא פ"ה ה"ו מבואר להדיא דריב"ל הוא דקאמר אין השיריים מעכבין ור' יוחנן אמר שיריים מעכבין איכא בינייהו, וע"ל ל"ט ע"א בתוס' סד"ה הא ובד"מ ע"א תוד"ה אביי

רש"י ד"ה המחטא. הוא דהואי חיטוי ונאכלת אי לא לא כו' ישפך בשפיכה אחת ונאמר והבשר תאכל ע"כ, נראה ברור דרש"י ז"ל דייק וגמיר האי שמעתא לענין אכילת הקרבן, אבל לכפרה ס"ל כשמואל לעיל כ"ו ע"ב, דשלא במקומו כמקומו דמי ובעלים נתכפרו כיון שהגיע דם למזבח, והוא דעת הרמב"ם בפ"ב ה"י מפסוה"מ, וע"ל ר"פ חטאת העוף תוד"ה למעלה, אמנם מדברי התוס' דהכא משמע דההיא דרשה לענין כפרה איתמר, וס"ל כמ"ד שם דלא נתכפרו נמי דשלא במקומו לאו כמקומו דמי, אולם המעיין במקור הברייתא דתו"כ צו פרשה ג', יראה דדרשה זו מתאמת עם לשון רש"י ושיטתו

רש"י ד"ה שיריים מעכבי. ולר"ע לא מעכבי כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"מ ע"א

תוד"ה אותה. וא"ת א"כ היכי פריך לעיל בר"פ ב"ש אימא וכפר אע"פ שלא נתן למעלה אלא למטה כו', עפ"מ שהסברתי בחידושי לעיל שיטת רש"י בד"ה המחטא, אין מקום לקושית התוס' ע"ש

תוד"ה מה. ותימה הא בבהמה נמי כתיב היא ונימא כמ"כ שאם שינה בה פסלה ע"כ, ע' מה שתירץ בזה בקרבן אהרן לתו"כ פ' צו פרשה ג' משנה ד'

דף נ"ג ע"א במשנה. ובא לו לקרן דרומית מזרחית כו', ע' זוה"ק במדבר דף ק"כ ע"א

שם חטאות הצבור והיחיד כיצד סדר מתן דמים שלהם כו', כ"ה הגרסא בתוספתא פ"ו

שם ה"ק מצוה בחודה אי עביד אמה אילך ואמה אילך לית לן בה ע"כ, ויל"ד דלפי מסקנא זו בלתי מדוייק כלל סוגיא דשמעתא מתחילתה, ועצם לשון מחלקותם, דפתח היכי עביד, ח"א נותן, וח"א מחטא, שכל לשונות כאלו סובלים רק עבודה דלכתחילה

שם דמים העליונים כו' דברי רבי ראב"ש אומר בד"א כו', לעיל ד"י ע"ב לא גריס בדת"ק דברי רבי, רק סתמא דברייתא, וראב"ש אמר עלה בד"א. ובתוספתא פ"ו הגרסא דברי ר' מאיר וחכ"א, והגר"א ז"ל בהגהותיו על התוספתא שם הכריע כגרסא דבסוגיין

שם תנן התם חוט של סיקרא חוגרו באמצע כו', ע' ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"א ובשה"ש רבה פ"ד ובתנחומא פ' לך סי' י"ג ובמש"כ בחידושי לבכורות י"ז ע"ב

שם קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון קאי, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ס"ו

רש"י ד"ה ובא לו. שבה הוא פוגע ראשון כו', ע' ת' אבקת רוכל סי' ט"ו ובהתוה"מ פ' אחרי סי' מ"ז

רש"י ד"ה לזכרי כהונה דכתיב הכהן המחטא אותה וגו' לאפוקי נשים שאינן ראויות לחיטוי כו' ע"כ, ולכאורה הרי האי קרא מבע"ל לעיל ד"י ע"ב אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה, ועוד הרי קטן ובעל מום דאינן ראויין לחיטוי ואוכלין, ובע"כ משום דכתיב כל זכר, וא"כ מהאי קרא גופיה דמרבינן קטן ובע"מ הזכרים, ממועטין ממילא נשים, וכדהביא רש"י בתר קרא דכל זכר

וי"ל דדרשה דדמה למעלה ולא אחרת למעלה דלעיל ד"י ילפינן מדכתיב אותה, וע"ל נ"ב ע"ב ברש"י ותוד"ה המחטא אותה ולקמן ע"ב תוד"ה מה, ומהא דכתיב הכהן המחטא יאכלנה, מזה ממעטינן טבו"י ומחו"כ ואונן, משום דאינן ראויין לחיטוי כדאמרינן לקמן צ"ט ע"א וע"ש ק"ב ע"ב, ומזה הבין רש"י דאם אלו נתמעטו מאכילה אע"ג דאינן ראויין לאכילה רק לשעה, מכש"כ נשים שלא תהיינה ראויות לזה לעולם, והא דאיצטריך ליה לרש"י האי טעמא נוסף על הכתוב דכל זכר דמייתי בתר הכי, ע' בצ"ק וח"נ וזבחי אפרים

רש"י ד"ה ליום ולילה. ובקדשים לילה הולך אחר היום דכתיב לא יניח ממנו עד בקר ע"כ, עיקר כוונתו משום דבהאי קרא פתח ביום קרבנו יאכל ומסיק לא יניח וגו', כדפירש"י בהדיא בחולין פ"ג סע"א

רש"י ד"ה מחטא ויורד לשון הכתוב הכהן המחטא אותה ע"כ, משמע דלרש"י ז"ל היתה גרסא זו בגמרא דוקנית, אולם בילקוט ויקרא רמז תס"ט גריס בגמרא מחדד ויורד כנגד חודה של קרן, וע' ברש"י יומא נ"ח ע"ב ד"ה התחיל מחטא בסה"ד ובגבורות ארי במילואים שם

רש"י ד"ה ומר סבר כיון דקרא לאו אקרנות ממש קפיד כו', ונרשם עה"ג נ"א כיון דקרא אקרנות כו' ע"כ, ע' ברש"י תצוה כ"ט י"ב

רש"י ד"ה חומר לשון נחמרו בני מעיה כו', ע' כ"מ פ"ה ה"ז ממעה"ק

ע"ב תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר"ש בן יוחאי זה וזה יסוד מערבי, כ"ה גרסת השט"מ, וביומא נ"ט ע"א הגרסא זה וזה יסוד דרומי, וע' בתוס' בסוגיין וביומא ובדק"ס, ולע"ד אינני רואה שום ספק בדעת ר"ש, אחרי דבתוספתא יומא פ"ג תניא בהדיא ר"ש אומר אלו ואלו ליסוד מערבי

שם היכי עביד רב אמר נותן וחוזר ונותן ושמואל אמר כו', בילקוט ויקרא רמז תמ"א הגרסא רב