אור הישר (זבחים) קג

רש"י ד"ה ופרכינן בן בנו של ק"ו הוא. ודילמא כולו האי לית לן למילף ומיזל, ע' טו"א לחגיגה י"ח ע"א ובגבורות ארי לתענית ד"ב ע"ב

דף נ"א ע"א דבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בהיקש ובגז"ש ובק"ו ובבנין אב, ע' בתוס' לעיל כ"ג ריש ע"א ובשבועות ד"ט ע"א ד"ה הואיל ובמנחות ד"ד ע"א ד"ה ליגמר ובגיגת וורדים להפמ"ג כלל ט"ו

שם מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן באימורין כשר. ע"ל ס"ח ע"ב תוד"ה אמר

רש"י ד"ה מ"ט. דכתיב בפר כהן משיח אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד יסוד שכנגד הפתח כו', אולם בדק"ס נמחקו בגמרא תיבות אשר פתח אהל מועד, וע' בתוד"ה אשר ובשטמ"ק בהשמטות ובראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרשה ג'

תוד"ה אשר. דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות כו', ע' יומא ל"ג ע"א תוד"ה אין ובתוס' מגילה ד"ו ע"ב ובמה שהאריך בטו"א שם וע' בת' הרשב"א סי' שפ"ח, שפ"ט, ש"צ ובת' באר שבע סי' ד' ובברכי יוסף חא"ח סי' כ"ה סק"ג ובבשמים ראש וכסא דהרסנא סי' פ"ד

בא"ד ומיהו הא גופא קשיא דל"ל קרא דפתח אה"מ תיפ"ל דאין מעבירין עה"מ כו', משמע דס"ל להתוס' דהא דאין מעבירין על המצות הוא דאורייתא, ובתורה תמימה ויקרא בקרא דאשר פתח אה"מ הביא מת' רדב"ז החדשות דהוא רק דרבנן, ולפ"ז אין מקום לקושית התוס', וכבר האריכו בזה בריש ס' ארעא דרבנן ובארצות החיים סי' כ"ו

והנה בשו"ע סי' כ"ה ס"ו פסק דאם פגע בשל ראש תחילה צריך להעביר על אותה מצוה ויניח של יד תחלה ואח"כ ש"ר, וכ' המ"א והט"ז והביאום בש"א ס"ס י"ז טעם הדבר, דאע"ג דאין מעבירין על המצות מ"מ הואיל ורחמנא כתב בהדיא והיו לאות על ידיך והדר ולטוטפות בין עיניך מוטב שיעבור על אותה המצוה משיעבור על מש"כ בתורה ע"ש, ונלע"ד דסברתם היא גמרא ערוכה ביומא נ"ח סוף ע"ב, מדינא בההוא קרן דפגע ברישא בההוא עביד ברישא דאר"ל אין מעבירין על המצות ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח כו' ע"ש, הרי בהדיא דטעמא דאין מעבירין על המצות נדחה מפני דבר דכתיב בקרא, וע' בת' משיב דבר חא"ח סי' מ"ז

ע"ב תן יסוד למזבחה של עולה, כ"ה גרסת רש"י בכל הסוגיא וכ"ה בדק"ס, וע' ילקוט ויקרא רמז תס"ט ובתו"כ שם חובה סוף פרשה ג' ובראב"ד והתוה"מ שם סי' רכ"ט

תוד"ה תן. ועוד קשה דלקמן בסוף פרקין ילפינן יסוד בתחילת מתנות כו', ע' במפרש ריש מס' קנים ובהתוה"מ לס' ויקרא סי' מ"ב

בא"ד ומיהו קשה לתנא דבריש ב"ש דדריש שפיכה במעשר ופסח מודם זבחיך ישפך מנא ליה יסוד כו', ע' בהקדמה לס' בית דוד מהגאון ר' דוד טעביל ז"ל הגאבד"ק מינסק יצ"ו

בא"ד שכל תחילת מתן דמים שעל מזבח העולה יהיו כנגד היסוד כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' רכ"ט וסי' רע"ד

בא"ד וצריך לדקדק לקמן ד"ס ע"א דבעי למימר ר' יהודא אף בדמים שיכול לזרוק על הרצפה כו' וי"ל דקודם דקדיש דוד הרצפה כו' ע"כ, ולכאורה יפלא קדושת רצפה דדוד מאי בעי התם, הרי שם קאי אקדושת רצפה דשלמה במקום מזבח שיוכלו להקריב עליה קרבנות, וקדושת רצפה דדוד היא רק לעיל כ"ד ע"א שתתקדש בקדושת עזרה ע"ש, ואפשר דכוונת התוס' דבע"כ אתינן לקדושת רצפה דדוד המוקדמת, דאם דוד לא היה מקדש הרצפה לעבוד עבודה, לא היה יכול שלמה לקדשה בקדושת מזבח, וכל קידוש שלמה היתה רק תוספות קדושה על קדושה שקידש דוד

בסה"ד או לא קדיש עד ארעית תהומא, ובשטמ"ק הגיה אי לא קדיש כו' ע"ש, וקשה הלא לעיל כ"ד ע"א מסקינן דפשיטא דעד ארעית דתהומא קדיש, וא"ל דהראשונים ז"ל הבינו דאפשר דר' יהודא ס"ל דלא קדיש עד ארעית תהומא ורבנן פליגי עליה, ור' אמי לעיל פסיק כרבנן דז"א ראשית מנא להו לעשות פלוגתא דתנאי במקום דסתמא דהש"ס אליבא דר' אמי קאמר דפשיטא דעד ארעית תהומא קדיש, ועוד מאי מקשו התוס' בפסחים ס"ז ע"ב אהא דא"ר יוחנן מחילות לא נתקדשו מהא דמסקינן לעיל דכי קדיש דוד רצפה עד ארעית דתהומא קדיש ע"ש, הלא י"ל דר' אמי ס"ל כרבנן ור' יוחנן ס"ל כר' יהודא, ובע"כ דפשיטא להו להתוס' דמסקנא דלעיל היא אליבא דכו"ע, ועוד מאי האי דמסקינן בפסחים פ"ו ע"א דהא דתני ר' יהודא מחילות מתחת ההיכל חול איירי כשפתוחות לחול ע"ש, הרי לפי הנ"ל אפילו אי פתוחות לקדש נמי המחילות חול, דר' יהודא לטעמיה אזיל דלא קדיש דוד רק רצפה עליונה אבל לא עד ארעית דתהומא, ובע"כ דגם ר' יהודא ס"ל דעד ארעית תהומא קדיש, משו"ה הוכרח הש"ס לאוקים הא דקאמר מחילות מתחת ההיכל חול הוא דוקא כשפתוחות לחול, וע' יומא ד"ו ע"א תוד"ה מביתו ובבאר שבע לתמיד דף כ"ז ובמש"כ בחידושי לעיל דף כ"ד

דף נ"ב ע"א דבראי לגואי ודגואי לבראי, משמע קצת דכ"ה נמי גרסת התוס', אבל רש"י מהפך וגריס דגואי לבראי ודבראי לגואי, ולכאורה מה הכריחו לרש"י להפך גרסת הש"ס, ונראה משום דגואי לבראי כתיב בקרא, ואתה בא לאמר דכמ"כ יהיו נמי דבראי לגואי, א"כ בע"כ דגואי לבראי קודם, וע' ברש"י ד"ה ה"נ וד"ה או אינו

שם א"ר ישמעאל גג יסוד ל"ל קרא ק"ו הוא ומה שירי חטאת שאינה מכפרת טעונה גג יסוד כו', ע' בשטמ"ק ודק"ס איך שמשבשין גרסת הש"ס וע' ירושלמי יומא פ"ה ה"ו ולעיל נ"א ע"ב תוד"ה תן ובהתוה"מ ויקרא סי' רע"ד.