אור הישר (זבחים) קא

ומזה דרשינן העולה במקומה תהא, והנה בששה מקומות נזכרו בתורה שתי תיבות אלו בפסוק אחד, ובחמשה מהם מופלגות שתי התיבות זו מזו, כמו בויקרא ד' כ"ד במקום אשר ישחט את העולה, וכן שם בפסוק ל"ג, ובפ' צו ו' י"ח במקום אשר תשחט העולה, וכמ"כ שם ז' ב', ובפ' מצורע י"ד י"ג, בכולם נפסקות שתי התיבות זו מזו, והשתא אם נגרוס במקום כו' או וגו' העולה, אז הוה משמע על אחד מהמקראות ששתי התיבות הן מופלגות זמ"ז, ואינו ידוע ג"כ איזו היא, להכי מחק השטמ"ק תיבת כו', להורות דרש"י קאי על הסמוכות זל"ז, וזהו רק במקום אחד ויקרא ד' כ"ט ושחט את החטאת במקום העולה, ושוב אין מקום לטעות על מקום אחר, ועפ"ז תהיה נמי מדוייקת ביותר דרשת התו"כ שם על תיבת ולקח, הסמוכה לתיבות במקום העולה, דקאי על הקבלה שהיא נמי תהיה בצפון ע"ש

תוד"ה והרי. ובספרי פ' עשר תעשר מפרש טעמא דר' יהודא משום דכתיב הכסף כסף ראשון ולא כסף שני כו' ע"כ, וכ"ה ג"כ בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ו, והתוס' בב"מ נ"ג ע"ב כתבו דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוא א"נ טרח וכתב לה קרא

בא"ד תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור בריחוק מקום כו', ע' ב"מ נ"ה ע"ב תוד"ה ויחזור ובר"ש דמאי פ"א מ"ב ומע"ש פ"ג מ"י

תוד"ה לפי. מה שחטאת מצורע טעונה נסכים ושאר חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב ובש"ק ומה"פ וציון ירושלים שם

בא"ד וכן אוב וידעוני שיש כרת משא"כ בשאר מכשפים מדלא תני בל"ו כריתות כו', ע' מל"מ ר"ה שגגות ובמש"כ בחידושי ריש כריתות

בא"ד לא קרוי דבר חדש אלא כשסותר כללו כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק י"ט ובהתוה"מ שם סי' קפ"ד

בסה"ד ועוד דא"כ היה יוצא לידון בדבר החדש כיוצא בו ללמד על הכלל כולו, ע' בת' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ג

ע"ב אבל כללו גמר מיניה כו', ע' בפי' הראב"ד לברייתא די"ג מדות בדרשה זו

שם כללו גמר מיניה לצפון, וכ' בשטמ"ק תיבת לצפון נמחק ע"כ, אולם בילקוט מצורע רמז תקס"ב גריס לה ע"ש

שם להכי איצטריך כאשר יורם כו' ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש, ע"ל ד"מ ע"ב תוד"ה לא נצרכה

שם דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש, ע"ל מ"ז ע"ב תוד"ה אלו ותוד"ה מה ולקמן נ"ז ע"ב תוד"ה ואב"א הראשון וברמב"ן לסה"מ שרש שני וברי"ט אלגזי לשמעתא קמייתא דבכורות, וע"ע בחולין כ"א ע"א תוד"ה כמשפט ולקמן ס"ג ע"ב תוד"ה מה ודף נ' ע"א תוד"ה מה

שם דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגז"ש כו', ע"ל מ"ח ע"א תוד"ה מה ולקמן נ"ו ע"ב תוד"ה לשני ובדף ק"ה ע"ב תוד"ה מה וס"ה ע"א תוד"ה אף ובמנחות צ"ג ע"ב תוד"ה יליף ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ז' משנה ה' וברי"ט אלגזי לבכורות סוף שמעתא א' ובש"ק לירושלמי שבועות פ"א ה"ב ולמכות פ"א ה"א

שם ואיתקש ראשו לרגל מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור כ"ה גרסת השטמ"ק, וע' ערכין י"ח ע"ב תוד"ה ואי ובילקוט תזריע רמז תקנ"ג ושם בהתוה"מ סי' פ"א

שם א"ר יוחנן בכל התורה כולה דנין למד מן הלמד, כ"ה גרסות השטמ"ק והדק"ס ע"ש, ולאו דוקא חד למד אלא אפילו טובא כדאשכחן בפסחים ד"ז ע"ב למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר, ובעירובין נ"א ע"א למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ, וע' ב"ק כ"ה ע"ב תוד"ה ש"מ

שם חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד, ע' בגינת וורדים להפמ"ג כלל ט"ו

שם דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בק"ו כו', ע"ל מ"א ע"א תוד"ה ואתא האחרון ולקמן נ"ב ע"א תוד"ה ומה

רש"י ד"ה קדשי קדשים יתירי כתיבי בהו והו"ל גז"ש מופנה משני צדדין ואין משיבין עליה גבי חטאת כתיב תשחט החטאת קדש קדשים הוא ובאשם כתיב זאת תורת האשם קדק"ד הוא ובתרווייהו כתיב בויקח קרח לכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדק"ד לך עכ"ל, והגיה בשטמ"ק לך הוא הס"ד ע"ש, ולע"ד בלתי מובן כל הדברים מתחילתן עד סופן, איך קרי ליה בש"ס קדשי קדשים יתירי, ואיך פירש"י דגז"ש מופנה משני צדדין כו', הלא כולהו איצטריכו להו לגופייהו, דבפ' צו דריש בתו"כ בין בחטאת בין באשם קדש קדשים לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, ובפ' קרח דריש בספרי קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע, ואפשר דסוגיין נקטה כסוגיא דמנחות ע"ג ע"א דמרבינן לוג שמן של מצורע מכל קרבנם ע"ש

כן בלתי מובן מאי דרש"י מסיק תיבת לך, ובשטמ"ק הוסיף עוד לאמר לך הוא הס"ד, הלא אם כוונת רש"י לסיים אגב גררא סוף הפסוק, הי"ל לסיים לך הוא ולבניך, ואם רש"י הביא רק תיבות קדשי קדשים דכתיבי בכל המקראות, מדוע הביא תיבת לך, דזו היא דרשה בפני עצמה במנחות שם, לך הוא ולבניך אפילו לקדש בו את האשה וצ"ע כעת

תוד"ה אי. כי היכי דילפינן מיניה סמיכה כו', עמש"כ בחידושי לעיל י"א ע"א.