אור הישר (זרעים) צט

כר' יהושע הלא כלל זה נקטו כל הראשונים דכל היכא דאמרו שניהם אמרו דבר אחד הוא להורות דאין הלכה כתרווייהו משום דהיא שיטה ואין הלכה כשיטה, וע' ב"מ ס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה ובת' הרשב"א ח"א סי' שי"ד ובמק"א הארכתי בזה ומהם בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב ע"ש, ומזה מוכח דהרמב"ם תפס דעת ר' אילא בירושלמי דאמר דר"ש דבכורות ור' יהושע דתרומות לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין כו' ע"ש

מי"א ובל תטמאה כיצד היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו א"ל עכו"ם תן אחת מהן ואטמאה ואם לא הרי אני מטמא את כולה רא"א יטמא את כולה ואל יתן לו אחת מהן ויטמא ר' יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע. הנה ראיתי בס' גפי אש שדקדק על לשון בידו דקאמר ר"א וכ' דוקא בידו דצריך ליתן בידים הוא דאסור לר"א אבל באינו בידו רק מונחים לפניו לשמור מודה ר"א דיכול לאמר טול אחד מהם אבל אם הם בידו אפילו הא אסור לאמר טול דאם יניח ליטול והם בידו הו"ל כמסייע וגרם ע"כ, ולי נראה דהא דדייק התנא למיתני בידו הורה בזה אגב אורחיה לסוגיא דס"פ אין דורשין חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו

מ"יב וכן נשים שאמרו להם עכו"ם תנו אחת מכם ונטמא ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ע' בס' האשכול ח"ג ס"ס מ"ד ובנחל אשכול שם

בר"ש ד"ה תנו לנו, בירושלמי מוכח דאם ייחדו להם אחת מוסרים, ע' בתוי"ט אהלות ספ"ז. פרק תשיעי

מ"א הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים כו'. הנה הרמב"ם נראה כסותר א"ע דבפי"א ה"כ מה"ת כ' הזורע את התרומה בשוגג יהפך במזיד יקיים, ולשון כזה משמע דכמו זה כן זה שניהם בלשון חיוב נאמרו, ובפיה"מ כתב איהו גופיה דשוגג יופך הוא היתר ומזיד יקיים הוא חיוב ע"ש, ואף דשני הפירושים אפשר לכוון בירושלמי וע' בר"ש ובפני משה אבל עכ"פ על הרמב"ם קשה דמזכי שטרא לבי תרי וצ"ע

מ"ב וחייבת בלקט שכחה ופאה ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים ועניי ישראל מוכרים את שלהם לכהנים כו'. הנה במשנה שבירושלמי הגרסא