אור הישר (זרעים) צז

מ"ב וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם רא"א יבלעו ור' יהושע אומר יפלטו כו'. בירושלמי מ"ט דר"א מכיון שהתחיל בהיתר תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת כן אף בפסח כן אף ביוה"כ כן אף בנזיר כן אף בנבלות כן אף בטריפות כן כו', והנה במראה הפנים שם העיר מסוגיא דס"פ גיה"נ דר"י ור"ל פליגי אי בעינן הנאת גרון או הנאת מעיו ע"ש, ולע"ד בלתי מובנת ההרכבה בזה הלא התם פליגי על הנאת גרון, ובמשנתנו קתני שהיתה תרומה בתוך פיהם, הרי דלא מטא האכילה עדיין אל הגרון רק שהוא בין השינים ובזה ל"פ ר"י ור"ל כדאמר רב פפא שם וע"ש רש"י ד"ה בשל השינים, ואי איירי הכא בגוונא דפליגי התם אמאי ל"ק שם בגמרא כתנאי או לימא כתנאי אי ר"א ור' יהושע פליגי כמ"כ במשנתנו, זולת אי נימא דסוגיא דחולין לא ס"ל כר' נתן בירושלמי דפליג אי לעוס כבלוע רק טעמא דר"א מכיון שהתחיל בהיתר, אכן זהו גופה טעמא בעי וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ויהיה ריחו נודף יותר, הלא גם שוגג צריך כפרה כדאמרינן בנזיר כ"ג ע"א והכא איגלאי מילתא למפרע שהביא דבר איסור לתוך פיו, ואף אם נימא לעוס כבלוע איך נימא בנבלות וטרפות חמץ בפסח ויוה"כ אם הכניס בשוגג בפיו עושה לו הלעיסה היתר גמור שיוכל להכניסו גם בגרונו ובמעיו וצ"ע כעת

מ"ג היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר רא"א יגמור כו'. וכי הריש דלא דמיא להאי דתנוקות שטמנו תאנים מע"ש ושכחו ולא עשרו למו"ש לא יאכלו אא"כ עשרו דהתם לאכילת שבת יחדום כו' ע"כ, הנה תירוץ זה הוא כדמתרצו התוס' בביצה ל"ה ע"א ד"ה ר"א ע"ש, אולם לפמש"כ הר"ש גופיה קודם לזה דאשכול דמשנתנו הוא שלא נגמרה מלאכתו דסתם ענבים לדריכה קיימי, א"כ בלא"ה ניחא דגבי תנוקות שטמנו איירי בתאנים דנגמרה מלאכתן וכמש"כ התוס' שם בתירוצם בתרא ע"ש

מ"ד שלשה משקין אסורים משום גלוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקים מותרים. ע' פר"ח יו"ד סי' קט"ז סק"א ובפרי תואר שם ובבועז למס' פרה פי"א סי' ה'

מ"ה שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ר' יוסי אומר בכלים כל שהן ובקרקעות ארבעים סאה. ע' ברי"ף וברא"ש ע"ז פ' אין מעמידין וברמב"ם פי"א הי"ב מה' רוצח ובטור יו"ד סי' קט"ז ובט"ז שם סק"ב ובת' חוט השני סי' ס"ז.