אור הישר (זרעים) צה

מ"ו רא"א משלמין ממין על שאינו מינו בלבד שישלם מן היפה על הרע ור"ע אומר אין משלמין אלא ממין על מינו כו'. ע' נועם ירושלמי למכילתין ספ"ב ובדורות הראשונים מאמר המשנה ביסודה פרק כ"ט. פרק שביעי

מ"א האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. פירוש דהוא חייב מיתה ביד"ש ותוספות חומש הוא רק על השוגג וע' סה"מ ל"ת קל"ג

ר"ש וכיון דגלי קרא דשוגג לא מיפטר משום מיתה ה"ה משום כרת אלא לרבא דלא מיפטר משום מיתה כו', ע' בדו"ח להגרע"א מערכה ה' אות י"ח

מ"ב בת כהן שנשאת לישראל ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשרפה נשאת לאחד מכל הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דר"מ וחכ"א זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש ומיתתן בשרפה. ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' כ"ז

מ"ג המאכיל את בניו קטנים כו' והאוכל פחות מכזית תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כו'. וכ' בר"ש אהא דקטנים וז"ל דלאו בני אכילה נינהו ע"כ, ונראה דט"ס הוא וצ"ל דלאו בני חיובא נינהו כדפירש הרא"ש וכל המפרשים, ואפשר להעמיס כן גם בכוונת הרמב"ם שהביא להא דמשנתינו קרא דואיש כי יאכל קדש בשגגה ע"ש, דלבד דמורה בזה על שיעור אכילה בכזית כדכ' התוי"ט ע"ש, עוד הורה בתיבת ואיש למעט קטן ומשום דלאו בר חיובא הוא וע' סנהדרין ס"ט ע"א

ובהאי פרטא דשיעור אכילה בכזית ע' בשנו"א וע'"ע בפסחים ל"ג ע"א וברש"י כריתות ד"ו סוף ע"ב ובתוס' מנחות ד"ס ריש ע"א

מ"ד זה הכלל כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מוחל וכל המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל. ע"ל רפ"ו ובתוס' כתובות ד"ל ע"ב סד"ה זר שאכל ובטעם המלך ס"ה ביאת מקדש

בתוי"ט ד"ה זה הכלל. ואל תתמה דליכא לאתויי בזה הכלל דכה"ג איתא נמי במס' מגילה פ"ד מ"ב כו' ע"כ, וע"ע באהלות פ"ג מ"א ובתוי"ט שם ובמשנה אחרונה לנגעים רפ"ט.