אור הישר (זרעים) צב

ר"ש ד"ה תניא בספרי בפ' קרח מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו מכאן אמרו תרומה עולה בק"א כו', ע' ראב"ן סי' נ"ג וברש"י חולין צ"ט ע"א ד"ה שנתבשלו ובמש"כ בחידושי שם

מ"ב סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין רא"א תירום ותשרף. וכ' הר"ש דבבכורות כ"ב ע"ב הגרסא תירום ותרקב, ע' בס' התרומה סי' פ"ד ובמש"כ בחידושי לבכורות שם וע"ע בראב"ן סי' ח' ובתרומת הדשן סי' נ"ד

מ"ג סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין תעלה ותאכל נקודים או קליות כו'. וכ' הרמב"ם בפיה"מ ר"א אינו חולק בכאן ולא אמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה לפי שכל מה שאמר אינו אומר אלא להחמיר ע' בר"ב ובתוי"ט, וחנה דברי הרמב"ם הם דעת ר' זעירא בירושלמי דקאמר לא אמר ר"א אלא מפני גדירה פי' דחומרא היא, אמנם ר' סימון קאמר התם דר"א כדעתיה כמה דו אמר תמן כל הפסולין עלו בידו כן הוא אמר הכא כל הטמאים עלו בידו ע"ש. והשתא כיון דר"א מדמה הא דמשנתנו להא דתנן בזבחים ע"ז ע"ב בתערובות אברין באברין בעלי מומין דאם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כו', והתם הרי הוא לקולא ובע"כ דל"ל להרמב"ם כר' סימון

אכן גם ר' סימון בירושלמי כמו דאינו עם דעת ר' זעירא כמ"כ אינו מתאים עם דעת ר' אלעזר בבבלי שם, דהא ר' סימון תפס בדעת ר"א דכל הטמאים עלו בידו כמו התם כל הפסולין עלו בידו, ואילו ר' אלעזר סבר התם דלא הכשיר ר"א אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא ע"ש. הרי דלא פסיקא ליה דכל הפסולין עלו בידו. ומשו"ה לא הכשיר אלא שנים שנים דבזה איכא למימר מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא האי נמי לאו דאיסורא הוא כפירש"י שם. הרי עכ"פ גם שם מידי ספיקא לא נפקא כנלע"ד

מ"ד סאה תרומה טמאה שנפלו למאה סאה תרומה טהורה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין כו' לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותשרף כו'. והוכיחו מזה בירושלמי דב"ש הודו לב"ה מהא דר"א אומר תירום ותשרף ע"ש, וקשה הלא בהלכה הקודמת בירושלמי א"ר סימון ר"א כדעתיה כמה דו אמר תמן כל הפסולין עלו בידו כן הוא אמר הכא כל הטמאים עלו בידו ע"ש והשתא האם גם בזבחים ע"ז ע"ב איכא נמי פלוגתא מוקדמת בין ב"ש וב"ה לתלות עליה דעת ר"א, ובע"כ דר"א לגרמיה יש לו שיטה כזאת. ומנלן הכא לתלות הודאתו של ר"א בפלוגתא דב"ש וב"ה

ואפ"ל עפ"מ דאמרינן בסוכה כ"ח ע"א דר"א לא אמר מעולם דבר שלא שמע מפי רבו, וממילא גם הא דמשנתנו דאמר תירום ותשרף הוא נמי מה