אור הישר (זרעים) ט

מ"א. מלבנות התבואה שבין הזיתים כו'. בירושלמי אנן תנינן של בין הזיתים ותניי דבית רבי שבין האילנות כו', וכ' עלה במראה הפנים מפשטות סוגיא זו נראה דדוקא זיתים הן שחייבין בפאה מן התורה ושאר האילנות אינן אלא מדבריהם וזהו כדעת הר"ש והרא"ש והתוס' כו' ע"ש, והנה לפ"ז צריך לפרש הא דאמרינן בתו"כ פ' קדושים אילנות מנין ת"ל שדך דקאי על השמונה אילנות דקחשיב במשנה לעיל פ"א מ"ה ע"ש, אכן תקשה על סיום הברייתא דתו"כ שם דקאמר יכול הירק והקישואים והדילועים כו' ת"ל קציר כו', איך היה מקום כלל לרבות אותם כיון דאפילו שאר אילנות פטורים מן התורה. אולם אם נימא דכ"ז הוא אסמכתא ניחא, וע' שבת ס"ח ע"א תוד"ה ואילו פאה, ובנדה ד"נ ע"א תוד"ה למעוטי תאנה ובנובי"ק חי"ד ס"ס נ"ו

שם ומודים שאם היו ראשי שורות מעורבין שהוא נותן פאה מאחד על הכל. ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם וע"ע בתוס' חדשים זבים פ"א מ"ב

בתוי"ט ד"ה ומודים ב"ש לב"ה. ואשכחן כה"ג רפ"ח דשביעית כו' ע"כ, וכ"כ הר"ב במכשירין פ"ד מ"ד על תיבת ומודים ע"ש, והוא מוכרח דאם מודים להדדי הא קתני שם במשנה דבתר הכי בלשון אלו ואלו מודים, וע"ע במשנה זבים פ"א מ"א

מ"ב. ומודים חכמים לר"ע בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד. הנה לפ"מ דבירושלמי פליגי שמואל ור' יוחנן בטעמא דהאי דינא אי משום שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן או שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות ע"ש, מזה ראיה למש"כ התוס' בנזיר נ"ו ע"ב דגרסא מוטעת היא שם בגמרא במש"א דזו היא הלמ"מ, וה"נ מוכרע מלשון המשנה גופה דמודים חכמים לר"ע כו' דאין זו הלמ"מ, וע"ע בירושלמי לעיל פ"ב ה"א וברש"י נדה נ"א סוף ע"א

מ"ג. המדל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל. ביאור המשנה שלא כדרך המפרשים על אתר תמצא בערוך ערך מדל

מ"ד. מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחת ואחת וחכ"א מאחת על הכל. וכ' בר"ש דבנדה ד"נ מייתי לה אמתניתין דכלל אמרו בפאה דלעיל דקאמר התם ומכניסו לקיום למעוטי ירק והדר קאמר אם היו בהן שומין ובצלים חייבין דתנן מלבנות בצלים והשתא תמיהא דמתניתין דהמחליק