אור הישר (זרעים) ח

לא השלימו. ולהכי נפטרת בפאה אחת. ובזה ליכא פלוגתא בין ר"י לרבנן כמו ברישא דמשנתנו, כנלע"ד לולא דבריהם ז"ל

מ"ג. הכל מפסיקים לזרעים. כ"ה הגרסא בספרא פ' קדושים פרק ב' וע"ע בס' יראים סי' קנ"ז

שם ואין מפסיק לאילנות אלא גדר. כ"ה הגרסא בתוס' ב"ב נ"ה ריש ע"ב

מ"ד. ולחרובין כל הרואין זה את זה כו'. ע' בראב"ד פ"ג הכ"א מה' מתנות עניים ובראב"ד לתו"כ פ' קדושים פרק ב' משנה ד'

מ"ה. הזורע את שדהו מין אחד אע"פ שהוא עושה שתי גרנות נותן פאה אחת זרעה שני מינין אע"פ שעשאן גורן אחת נותן שתי פאות הזורע את שדהו שני מיני חטים עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות. ויליד טובא הלא כולה משנה יתירה היא שהיה מספיק למסדר המשנה ההלכה למשה מסיני שהביא במשנה שאחריה בזורע שדהו שני מיני חטים אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות, והיא ממש אות באות סיפא דמשנתנו, ומן הלכה זו שנשנית למשה מסיני מובן ממילא ג"כ רישא דמתניתין כיון דגורן אחד או שתי גרנות תלוי בשני מינין, מזה גופה מוכרע דבמין אחד אין נ"מ בין גורן אחד לשתי גרנות, דאל"ה הו"ל להלמ"מ לאשמעינן רבותא טפי דאפילו במין אחד משכחת שתי פאות כגון שעשאן בשתי גרנות, וא"ל דבהלמ"מ אמרו דוקא על שני מיני חטים ובמשנתנו תני בלשון מין אחד או שני מינין להורות דגם בשאר מיני תבואה דינא הכי דא"כ מאי מסתפק בתוי"ט על חילוקים בשאר מיני תבואה לפשוט ליה מיתורא דמתניתין כנ"ל, אם כל חידושא דמשנתנו להכי הוא דאתא, ופלא שלא העירו מפרשי המשנה דקדוק חזק כזה וצ"ע כעת

מ"ו. מעשה שזרע ר"ש איש המצפה לפני ר"נ ועלו ללשכת הגזית ושאלו כו'. כ"ה הגרסא בה"ג ה' פאה וע"ע תוס' נזיר נ"ו סוף ע"ב

מ"ז. שדה שקצרוה נכרים קצרוה לסטים כו' פטורה. וכ' הר"ש ירושלמי מתניתין כשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת ע"כ, וע' אור זרוע ח"א סי' תש"ס

מ"ח. קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל. עמש"כ הרמב"ם בביאור משנתנו בפיה"מ, ולפי ביאורו בלתי מובן מדוע מוקף תיבת לכל בפ"ב ה"ה ממתנות עניים, וע"ע שם במל"מ פ"ו הט"ו.