אור הישר (זרעים) פח

בחידושי לתמורה ד"ז ע"א וע"ע בת' אבקת רוכל סי' קע"ו ובת' ריקאנטי סי' תקל"ה ובס' אור גדול סי' ל"ו ל"ז ובמפרשי המשנה סוף טבול יום

שם עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה כו', ע' בת' הרשב"א סי' תרצ"ט ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקפ"ו ובת' פנים מאירות ח"א סי' נ"ג ובת' בית דוד סי' י"ג

מ"ט הנכרי והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדישן הקדש. עי' כפתור ופרח פ"ד

שם ר' יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכ"א יש לו, ע' אור זרוע ח"א סי' שכ"ו

שם תרומת העכו"ם מדמעת וחייבים עליה חומש ור"ש פוטר, הנה אופן פלוגתתם אי פליגי בתרומת גורנו או בגוי שלקח מפירות ישראל עי' בירושלמי ובמה שהאריך בזה בת' ר"ב אשכנזי סי' א' פרק רביעי

מ"א המפריש מקצת תרומה ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר רמ"א אף מוציא הוא ממקום אחר תרומה ומעשרות. ראיתי שמדקדקים על לשון המפריש ולא קתני מפריש, ולדעתי הוא פשוט דלכו"ע לכתחילה צריך להפריש תרומתו ומעשרותיו בבת אחת כל אחד כשיעורו שגבלו חכמים, וכל הדברים במשנתנו הוא רק בדיעבד אם הפריש מקצת מה דינו ולהכי קתני המפריש מקצת כו', וכן בלתי מובן לע"ד מה שמדייק הראב"ד ספ"א מה' מעשר על לשון עליו דקתני במשנתנו דלפ"ד הרמב"ם היה לו לאמר עליה שהתרומה לשון נקבה ומובא גם בתוי"ט ע"ש, ולפע"ד אדרבה הלא לפ"ד הרמב"ם כל המדובר במשנה קאי על אותו חלק שהפריש, ולהכי שפיר תני מוציא ממנו תרומה עליו, היינו מזה החלק יפריש מיניה וביה, ולפי פירוש זה ודאי צריך להיות בלשון זכר, וע"ע במל"מ פ"א הט"ו ממתנות עניים

מ"ב מי שהיו פירותיו במנורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דר"מ וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. הנה הרמב"ם בפיה"מ ובהלכותיו מפרש כפירוש השני בר"ב דמחלקותן הוא דר"מ סבר שהם בחזקת קיימים וחכמים סברי שאינן בחזקת קיימין ע"ש וקשה הלא במשנה גיטין ל"א ע"א תנן המניח פירות להיות מפריש עליהן תרו"מ מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואם אבדו פליגי שם אם חושש להן מעת לעת של הנחה או של בדיקה ע"ש. ומדלא פליג ר"מ שם במשנה ש"מ דלכו"ע עכ"פ צריכין שיהיו קיימין, ולהכי קתני התם דוקא שהניח הפירות לכתחילה למטרה זו להיות מפריש עליהן, ומשו"ה יש מקום להעמידן בחזקת קיימין. משא"כ הכא כשנתן הסאה ללוי וסאה לעני, מסברא נטלו