אור הישר (זרעים) פב

אמנם בשנו"א מפרש כפירש"י שכ' וז"ל המחזיר חוב בשביעית ר"ל בשנה שמינית דשנה שמינית היא עיקר השמיטה דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות אלמא דחג הסוכות דהוא שנה שמינית קרא שמיטה עכ"ל. והנה אין כוונתו דרק בשמינית דחג הסוכות מתחלת השמיטה דהא משנה מפורשת לעיל בפרקין מ"ב השוחט את הפרה וחלקה בר"ה כו' ע"ש, כן בערכין כ"ח ע"ב ילפינן דשביעית משמטת בסופה מקרא דפ' ראה מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, וקרא דמקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות דפ' וילך מוסב לגמרי על דין של הקהל את העם לקרוא באזניהם את דברי התורה, וכל הכתוב נדרש בסוטה מ"א ע"א ובר"ה י"ב ע"ב ע"ש, אך כוונת הגר"א ז"ל להורות ע"ד הספרי בפ' ראה דקאמר דהאי מקץ שבע שנים דפ' וילך דביאר בהדיא שהוא בחג הסוכות של שנה השמינית מורה על מקץ שבע שנים דפ' ראה דגם שם איירי בשמינית אולם קיצר בלשונו והי"ל להזכיר עיקר הכתוב דפ' ראה דמשם היא עיקר הילפותא, ולהסמיך לזה קרא דפ' וילך להוכחה על הכתוב בפ' ראה כמש"כ הרמב"ם בפ"ט ה"ד מה' שמיטה ע"ש וצ"ע, וע"ע אור זרוע למס' ע"ז סי' ק"ח ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' דף ק"נ ע"ב

מ"ט המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו. והנה ביורשי ישראל מבואר בתוספתא פ"ח ר"ש אומר הוא משמט ואין יורשין משמטין שנאמר שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו ע"ש, ואין בזה שום חולק כמש"כ שם המפרשים ומובא באור זרוע למס' ע"ז סי' ק"כ ע"ש

ולפ"ז איכא למידק טובא אתחילת דינו של גר שלוה הימנו כו', אמאי לא יחזיר לבניו, הלא נתגיירו עמו ומאז יש להם דיני ישראל והתורה הזהירה בל"ו או במ"ו מקומות בגר כדאמרינן בב"מ נ"ט ע"ב. והשתא יטענו בני הגר הלא גם מישראל לוית כמו מאבינו והחזרת לבניו וכי בשביל שהזהירה תורה ג"כ במיוחד על אונאת הגר בשלשה מקומות כדאמרינן בב"מ שם, האם בשביל זה הורע דיננו, ואין לך אונאה וחילול השם יותר מזה וצ"ע.