אור הישר (זרעים) פא

מ"ה פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול כו'. ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' פ"א ובאור זרוע ח"ד לסנהדרין סי' ע"ט ובת' הר"ן סי' ע"ז ובת' הריב"ש סי' קי"ז

שם שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תשמ"ה ובת' הריב"ש סי' רס"ד

בר"ש דהכי מיתניא בתוספתא אימתי כותבין פרוסבול ערב ראש השנה של שביעית כתבו ערב ר"ה של מוצאי שביעית אע"פ שחזר וקרעו כו', הנה בתוספתא זו יש שינוי נוסחאות וע' במיוחסות סי' צ"ח

מ"ו אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע כו'. ע' מה שהאריך בזה בס' כלכלת שביעית צד פ"ג

מ"ז כוורת דבורים רא"א הרי היא כקרקע כו' וחכ"א אינה כקרקע כו' וכ' הר"ב כשהיא מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר ואם היתה מונחת ע"ג יתדות הכל מודים שהיא ככלים ואינה כקרקע לא נחלקו אלא שמונחת ע"ג קרקע ואינה מחוברת בטיט, ע' בשנות אליהו ובתוס' רע"ק ובתוס' ב"ב ס"ה סוף ע"ב ושם ס"ו ריש ע"א ובשטמ"ק שם

ועפ"מ דמסקו הרמב"ם והר"ב דלית הלכתא כר"א ע"ש צריך לפרש דגם רבא בב"ב ד"פ ע"א דקאמר ר"א היא כוונתו נמי להורות בזה דלית הלכתא כהא מתניתא. אכן בל"ז צריך להבין מאי קמ"ל הא בלא"ה נמי קיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים, וע"ש ברשב"ם סוף ע"א ד"ה רבא אמר וביד רמה שם ובמפרשי המשנה עוקצין פ"ג מ"י

מ"ח המחזיר חוב בשביעית יאמר משמט אני. וכ' הר"ש בשביעית ביום אחרון של שביעית א"נ בשמינית דשעה אחרונה של שביעית משמטת דכתיב מקץ שבע שנים כו' וכ' בתוי"ט דרש"י בגיטין דל"ז ע"ב כתב כלשון אחרון ע"ש, הנה רש"י פי' שם תיבת בשביעית בזמן שהשביעית נוהגת וממילא החזרת החוב לפי פירושו היתה אחרי שעברה עליו שביעית, אבל הר"ש משמע דמפרש תיבת בשביעית ממש, וזה אי אפשר דא"כ לא הוה צריך לאמר משמט אני כדהקשה רש"י שם, ולהכי הוסיף הר"ש שהיה ביום אחרון של שביעית. אולם ג"ז אינו מדוייק דלפ"מ דילפינן בערכין כ"ח ע"ב דשביעית משמטת דוקא בסופה מדכתיב מקץ שבע שנים. א"כ אינו תלוי ההשמטה ביום רק בשעה האחרונה של יום האחרון, ואפשר דלזה גם רש"י יודה דאז צריך לאמר משמט אני רק מילתא דפסיקא נקט דאחר שעברה שביעית לגמרי ודאי דצריך לאמר משמט אני ולא אתא אלא לאפוקי החזרת החוב במשך השנה השביעית ועמש"כ בחידושי לערכין שם.