אור הישר (זרעים) פ

מ"א שביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר הקפת החנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה הרי זה משמט כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תתקפ"ט ובאור זרוע ח"ד למס' ע"ז סי' קי"א

מ"ב השוחט את הפרה וחלקה בר"ה אם היה החדש מעובר משמט ואם לאו איני משמט. וראיתי במשנה ראשונה שכ' וז"ל קשה מאי קמ"ל פשיטא דאם עבר שביעית משמט ואם לאו אינו משמט כו' והאריך בה טובא ע"ש, ולעד"נ דטובא קמ"ל דלפי לשון הכתוב תעשה שמיטה, הרי יש מקום להסתפק ולאמר דאע"ג דהפקעתא דמלכא הוא מדין התורה שתשמט. מ"מ אפשר דלשון תעשה מורה ג"כ שהמלוה ידע בשעת ההלואה שתבא שעה כזו שתשמט, ועכ"פ ע"פ הכרח דעת תורה צריך להתייאש מחובו בשעת ההלואה, או בשעה האחרונה של שנת השביעית, ואפשר נמי דרושה ידיעה כזו אל הלוה לזכות מהפקר כזה, אמנם ממשנתינו היא ראיה ברורה שאין צריך דעת שניהם, דהא תרווייהו סברי שהיום יו"ט ראשון של ר"ה, ואפ"ה אם נמצא שאותו היום הוא משנה שעברה משמט, ולפ"ז י"ל שזהו כל חידושא של משנתינו, ומה מאד מדוייקת כוונה זו ברמב"ם פ"ט ה"ה מה' שמיטה, שכ' וז"ל שחט את הפרה וחלקה על דעת שהיום ר"ה של מוצאי שביעית ונתעבר אלול ונמצא אותו היום סוף שביעית אבדו הדמים שהרי עברה שביעית על החוב ע"ש, הרי דייק בהדיא שני דברים. שהיה העדר הידיעה בשעה שחלקה, ועוד שהגורם הנכון שתשמט הוא שהרי עברה שביעית על החוב, כנלע"ד, וע"ע באור זרוע ח"ד למס' ע"ז סי' קי"ג

שם האונס והמפתח והמוציא ש"ר וכל מעשה ב"ד אין משמטין, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל ר"ה שמיטה

שם המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין. הנה משכון זה הוא דוקא מטלטלי אבל משכון קרקע משמט כדכ' במיוחסות סי' כ"ב וע"ע שם סי' צ"ח ובראב"ן סי' קי"א

מ"ג פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלות זה את זה ועוברין עמש"כ בתורה כו'. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ש"ב ובכפתור ופרח פמ"ט ופרק נון

מ"ד זהו נופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז שארצה והדיינים חותמין למטה או העדים. ע' ראבי"ה סי' תתצ"ב.