אור הישר (זרעים) ז

מ"א והקוצר לשחת מפסיק דר"מ וחכ"א אינו מפסיק אא"כ חרש. וכ' הר"ב ואין הלכה כר"מ וכ"כ בכ"מ פ"ג ה"ד ממ"ע וז"ל וידוע דהלכה כחכמים ע"ש, אכן כ"ז הוא בשביל שנמשכו אחר דעת הרמב"ם שם ובפיה"מ. אמנם בה"ג ה' פאה כ' וז"ל ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר"מ הלכתא כר"מ דאמר רבב"ח א"ר יוחנן ר"מ בשיטת ר"ש אמרה כו' ומסקינן מסקנא בשמעתין דמנחות ע"א ע"ב ר"מ בשיטת ר"ע אמרה כו' ע"ש, ולכאורה קשה על הרמב"ם מסוגיא דמנחות שם הרי האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י לא נאמר אלא היכא דר"מ הוא יחיד לגבי ר"י אז אמרינן הלכה כחכמים דהוא בר פלוגתא דר"מ וע' רשב"ם ב"ב קכ"ז ע"ב ובתוס' קידושין י"ט סוף ע"ב, משא"כ אם ר"ע רביה דר"מ ור"י ור"ש קאי בשיטתיה דר"מ כדהורה בה"ג, ומכש"כ לפ"מ דבירושלמי דפרקין קאמר ר"מ ור' יהודא שניהם אמרו דבר אחד כמה דר"מ אמר הקוצר לשחת מפסיק כן ר' יהודא אומר הקוצר לשחת מפסיק וכמה דר' יהודא אמר חיוב בפאה מפסיק כן ר"מ אומר חיוב בפאה מפסיק ע"ש, א"כ מדוע פסק הרמב"ם דלא כר"מ, ואפשר משום הא גופה דבבבלי שם קאמר דבשיטת ר"ע קאי ר"מ, ובירושלמי קאמר נמי דר"מ ור"י דבר אחד אמרו, ולשון זה מורה דהוא שיטה ולית הלכתא כשיטה כדהסכימו כל הראשונים. וע' בת' הרשב"א סי' שי"ד וסי' תל"א ובמש"כ בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב

מ"ב. אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת ר' יהודא אומר מפסקת וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אע"פ שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה לכל. וכ' בתוס' רע"ק וז"ל ולשון אע"פ דנקט במתניתין הוא קצת דחוק דהא אדרבה מזה הטעם הוא דאין מפסיקין והרמב"ם בפירושו תיקן קצת כו' ע"ש

ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד בפשוטו אחר כשנעיין בספרא פ' קדושים נראה דהא דתנן בריש פרקין אלו מפסיקין לפאה וכן משנתנו זו הנמשכת אחריה הכל מוסב על היסוד של דרשתם הקודמת סוף פרק א' שדך לחייב על כל שדה ושדה, ולהכי פתח בספרא שם ריש פרק ב' מכן אמרו אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית כו', וכן כל המשניות דפרק זה כולם בדרך אחד מתבארים לידע איזה גבול יש לשדה לחיוב פאה ולפטור חלק זה מן המעשר, ופתח במשנתנו בפלוגתא דר' יהודא ורבנן באמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת אם זה הוי הפסק. ובתר הכי קאמר וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אע"פ שאין הבקר יכול לעבור בכליו. פי' ולפ"ז היה מקום לאמר כיון שאינו יכול לעבור בכליו כמו בכל השדות מפני התלתלים שביניהם לכן תהיה נחשבת כשדה בפ"ע, להכי שפיר אשמעינן דאפ"ה נותן פאה לכל. פי' דחשבינן לכל החלקים כשדה אחת, והטעם משום דעכ"פ במעדר יעדרון להשלים החסרון מה שהבקר עם כליו