אור הישר (זרעים) עח

מי"א מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ. ע' במפרשים ובמפרשי הרמב"ם פ"ה ה"כ מה' שמיטה ובפאת השלחן סי' וי"ו ס"ו ובבית ישראל שפ ס"ק כ"ג. פרק תשיעי

מ"א הפיגום והירבוזין השיטים והחלגלוגות כו'. הנה בר"ה כ"ו ע"ב אהא דלא הוו ידעי רבנן מאי חלגלוגות, כ' התוס' דנ"מ לזב בפ"ק דיומא כו' ע"ש. ולכאורה הלא התם ביומא ברייתא היא, וטפי הי"ל לאמר דנ"מ להא דתנן הכא במשנה, וביותר יל"ד טובא ע"ד רש"י דהתם, דכתב דנ"מ למה ששנינו בפ"ק דיומא כל שבעת הימים לא היה אוכל השום והחלגלוגות ע"ש, ומשנה כזו ליתא שם במציאות, רק להיפוך שנינו שם דכל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה כו' ע"ש וצ"ע, וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ו ובמשנ"א עוקצין פ"ג סוף מ"ב

שם פטורין מן המעשרות, וכ' הר"ב דכתיב ובא הלוי כו', ע' תוס' ב"ק כ"ח סע"א ובטו"א לר"ה ט"ו ע"א ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ובס' מבית מאיר ח"ג סי' א'

שם רש"א כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב כו', ע' במלאכת שלמה כלאים פ"א מ"ט

בר"ש ועוד קשה מההיא דמנחות אכתי לר"ע נמי משכ"ל כגון תבואה שנזרעה בששית לאחר העומר והביאה שליש לפני ר"ה שניתרת בעומר של שנה שביעית ומיהו י"ל דהא מילתא דלא שכיחא, ע' בס' ציץ הקדש סי' י"ז

מ"ב שלש ארצות לביעור יהודא ועבר הירדן והגליל כו'. ע' בת' אבקת רוכל ס' כ"ג ובס' כלכלת שביעית צד נ"ה וע"ע בס' יראים סי' קפ"ו

מ"ג ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. ע' בס' חזון איש סי' ג' ס"ק ל"א מה שהאריך בזה

מ"ד אוכלין על המופקר אבל לא על השמור כו'. וכ' הר"ש אבל לא על השמור לפי שאין חיה יכולה לאכול משם ע"כ, והנה דין זה נדרש בתו"כ פ' בהר פרק א' מ"ח מקרא דלבהמתך ולחיה מקיש בהמה לחיה כל זמן