אור הישר (זרעים) עו

מ"ז ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד וישן בחדש חייב בביעור. ע' תוי"ט תרומות פ"י מ"י מח שהקשה ממשנה דהכא אהא דהתם וע"ע בת' באר יעקב חא"ח דף כ"ט ע"א מה שתירץ בזה וע"ע בת' מקום שמואל סי' כ"ז

שם חרובין חדשים שכבשן ביין ישן וישנים בחדש חייבין בביעור זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער מין בשא"מ ומין במינו כל שהוא שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנ"ט, ע' ראב"ן סי' ח' ובר"ש לעיל פ"ו מ"ג ובנובי"ת חי"ד סי' נ"ג ובמלאכ"ש למס' מכשירין ספ"ב. פרק שמיני

מ"א כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמא כו'. הנה מקור דכלל גדול דמשנתנו מיוסד על הכתוב שנאמר לכם לאכלה כל שהוא מיוחד לכם יהיה לאכלה ולא לרפואה כמבואר בירושלמי דפרקין וברמב"ם פ"ה הי"א משמיטה ע"ש, וכה"ג דריש בירושלמי לעיל רפ"ז לכם כל שהוא צורך לכם ותני עלה כגון אכילה ושתיה וסיכה וצביעה יצאת מלוגמא שאינה אלא לחולין כו' ע"ש. והשתא קשה כיון דדרשו תיבת לכם כל שהוא צורך לכם מדוע נוציא מלוגמא האם רפואה איננה נקראת צורך לכם כמו צביעה לאשה להתקשט שהיא רק לתענוג והנאה, ומכש"כ רפואה הנוגע לבריאות ולהנצל מצערא דגופא, ואיך נמעט רפואה מתיבת לכם השוה לכולכם כדאמרינן בירושלמי שם ובסוכה ד"מ ובב"ק ק"ב, האם מחלת הגוף אינה עלולה להיות בכל האנשים, ובמי שהמחלה שולטת נחוצה הרפואה הרבה יותר מצביעה בגוף להתקשט כנ"ל, ובנוגע לדרשתם מתיבת לכם בכמה וכמה מקומות בש"ס עמש"כ בחידושי לב"ק שם ולחולין קי"ח ע"א

מ"ב שביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה. ע' מגילת אסתר על הרמב"ן בסה"מ במ"ע ג' השכוחה מהרמב"ם לפ"ד הרמב"ן ז"ל וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ו ובראב"ן סי' י"ח

מ"ג אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין ולא תאנים במנין. עמש"כ בתוי"ט אהא דתאנים במנין, אכן בס"א הביאו דבכת"י ליתא תיבת במנין אהא דתאנים.