אור הישר (זרעים) עה

מום חי ושחוט, ומפרשינן ע"פ סוגיא דתמורה ד"ח ע"א, דתם חי הוא ג"כ דלכשיומם יאכלנו הלוקח וכולה בזה"ז, אבל בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה אסור במכירה, ואפילו ריה"ג מודה דלא הוי ממון בעלים בזמן הבית כדכ' הר"ש ע"ש. והשתא כיון דבע"כ איירי בזה"ז ובבע"מ או בתם לאכלו כשיומם כדפי' הרמב"ם בפיה"מ למע"ש שם. א"כ בזה אין נ"מ בין חי לשחוט. ומדוע כ' הר"ש הכא בשחוט, וצ"ל בכוונת הר"ש וכדי שלא תהיינה שתי המשניות כסותרות זא"ז, דבמע"ש איירי שאם בהזדמנות מכר הכהן את הבכור כשהוא חי במומו או שחוט מותר לו ליהנות מן הדמים, והכא איירי לעשות מסחר עם בכורות בפומבי כמו שאר סחורה זה אסור משום תקלה. אמנם כיון דרק משום לתא דתקלה אתינן עלה, להכי בחי איכא למיחש לתקלה. אבל בשחוט דהבשר עומד לאכילה ומותר לכל אדם, משו"ה אפילו איסור דרבנן ליכא, וע' ברמב"ם פ"ה ה"ט מה' בכורות ובמש"כ בחידושי לתמורה שם ולב"ק י"ג ע"א, וע"ע בת' הגרע"א סי' ע"ד

שם ולא בנבלות ולא בטרפות כו', ע' תוס' פסחים כ"ג ע"א ד"ה אמר ובסוכה ל"ט ע"א ד"ה וליתיב ובב"ק פ"ב ע"ב ד"ה לא יגדל וביו"ד סי' קי"ז ובמפרשים שם ובנובי"ת חי"ד סי' ס"ב ס"ג

מ"ד לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למכרו. ע' אור זרוע ח"א סי' ש"ל

שם צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מיני טמאין מותרים למכרן ר' יהודא אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנתו בכך וחכמים אוסרין. חנה כה"ג אשכחן במשנה סנהדרין כ"ד ע"ב דר' יהודא מחלק בין יש להן אומנות שלא הוא ובין אין להן אומנות אלא הוא, וע' בירושלמי דפרקין ובסנהדרין פ"ג ה"ה וע"ע בת' הרשב"א סי' ש"א וסי' תפ"ט

מ"ה לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. והנה כה"נ לשון הרמב"ם פ"ז הט"ו מה' שמיטה לולבי זרדים והחרובים יש להם ולדמיהם שביעית וביעור, ועפ"ז בלתי מובן לשון הרדב"ז שכ' שם וז"ל דמשמע מלשון הרמב"ם דלולבי זרדין והחרובין אין להם ביעור כו' ע"ש, וע"ע בס' אמונת יוסף

מ"ו הוורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית רש"א אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי. ע' תוס' נדה ד"ח ע"א ד"ה קטף ובת' הרשב"א ח"ו סי' ק"א ובת' מהרשד"ם חי"ד ס"ס קצ"א ובכפתור ופרח פמ"ח.