אור הישר (זרעים) עב

מ"א בנות שוח שביעית שלהן שניה כו'. ע' מה שהאריכו בזה התוס' בע"ז י"ד ע"א ובשבועות י"ב ריש ע"ב וברש"י ושטמ"ק לנדרים דף כ"ז ע"א וע"ע באוצר הגאונים חלק הפירושים למס' ר"ה דף ט"ו

מ"ב הטומן את הלוף בשביעית רמ"א לא יפחות מסאתים עד גובה ג"ט וטפח עפר על גביו וחכ"א לא יפחות מארבעת בעת קבים עד גובה טפח וטפח עפר על גביו וטומנו במקום דריסת אדם. ע' במשנה כלאים ספ"א ובחזון איש לשביעית סי' י"ב סק"ד ובכפתור ופרח פמ"ז ובמשנ"ר כלאים פ"א מ"ט

מ"ג לוף שעברה עליו שביעית רא"א אם לקטו העניים את עליו לקטו כו'. בר"ש הביא קושית הירושלמי והרי גזרו על הספיחין ומשני שינויי טובא, וע' מה שהאריך בזה בשנות אליהו וע"ע מה שהעיר בס' תורת זרעים

מ"ד לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית וכן בצלים הקיצונים וכן פואה של עידית בש"א עוקרין אותן במארופות של עץ ובה"א בקרדומות של מתכת כו'. וכ' הר"ב במארופות של עץ במר שחופרים בו את הקרקע של עץ ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ. בקרדומות של מתכת ולא חיישינן דילמא מיחזי כעבודה ע"כ, הנה מהאי לישנא משמע דהאיסור וההיתר דב"ש וב"ה תלוי בחשש דמראית עין, אבל ברמב"ם פ"ד הי"ט מה"ש דפסק כב"ה דמשנתנו כ' וז"ל מותר לעוקרן בשביעית בקרדומות של מתכת ואין בזה משום עבודת הארץ עכ"ל, מלשון זה מוכח דפליגי אי יש בזה משום לתא דאיסור עבודת הארץ בשביעית, וכן משמע בר"ש כדעת הרמב"ם ע"ש, ולא ידענא מדוע נאיד הר"ב מפירוש הראשונים ז"ל

שם ומודים בפואה של צלעות שעוקרין אותה בקרדומות של מתכות. ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם

מ"ה מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית ר' יהודה אומר מיד וחכ"א משירבה החדש. ע' בית ישראל לפאת השלחן סי' ג' ס"ק י"א

מ"ו זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור לאיסור ולהיתר מותר. בספר המקח לרב האי גאון שער י"ב הגרסא זה הכלל כל שמלאכתו ייחדה לעבודה אסור לישא וליתן מותר, וע"ע בתרומת הדשן סי' רי"ש.