אור הישר (זרעים) ע

יוסי בגדלן. ונאספות לאו דוקא משדהו אלא גם ממקומות אחרים, דוקא באלו מצא התנא מקומו לקבוע דין קבלן להיותן נוגעות לבנין

מ"י וכן החופר בור שיח ומערה. הר"ש והר"ב מפרשים דהאי וכן קאי אפלוגתא דר' יהושע ור"ע, אבל עצם פלוגתתם היא על שאר ימות השנה, והרמב"ם ספ"ב מה"ש מפרש דהאי וכן קאי אשביעית, וע' בית ישראל על פאת השלחן סי' ב' ס"ק כ"ג. פרק רביעי

מ"א בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כו' הר"ש סיריליאו ז"ל לא גריס במשנה תיבת ואבנים, ומפרש הא דקאמר בירושלמי אף באבנים כן דהיא בעיא בירושלמי ע"ש, וגם מלבד זה באיזה אופן דמפרשינן משמע מלשון זה דבמשנה ליתא תיבה זו לפ"ד הירושלמי, ומדברי הרמב"ם שכ' בפ"א הט"ז משמיטה עצים ואבנים ועשבים ג"כ ליכא הוכחה על גרסתו במשנה, רק כתב בתור הלכה אחרי פשיטות הירושלמי דתני אף באבנים, ועמש"כ באמונת יוסף

מ"ב שדה שנתקוצה תזרע במוצאי שביעית שנטייבה או שנדיירה לא תזרע במוצ"ש וכ' הר"ב שנטייבה שנחרשה היטב שכל העולם חורשים פעם אחת והוא חרש שתי פעמים ומתניתין איירי בשעת הסכנה שהיתה המלכות אונסת על המס כו', ע' בתוס' רע"ק ובחזון איש סי' יוד סק"ו

מ"ג ומחזיקין ידי כושיים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. ע' כפתור ופרח פרק מ"ז וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שע"א ובס' יראים סי' נ"ה

מ"ד המדל בזיתים בש"א יגום ובה"א ישרש כו'. הרמב"ם בפ"א הי"ח מה' שמיטה שינה צורת משנתנו, וע' בפאת השלחן סי' א' סי"ח ובבית ישראל ורידב"ז שם

שם ומודים במחליק עד שיגום, ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות סי' ד' מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם.