אור הישר (זרעים) סח

מ"ט הבצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרים בשביעית ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה. וכ' הר"ש דמשנתנו אתיא כריה"ג דאמר בפ"ק דר"ה באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב מיוחדין שגדלים על מי שנה שעברה מתעשרים לשעבר יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה כו' ובירושלמי משמע קצת איפכא דאתיא כר"ע ולא כריה"ג כו' ע"כ, וברש"י ר"ה י"ד ע"א הביא לשני הפירושים וע"ש בריטב"א ובטו"א

מ"י התמרות שלהן אסורות בשביעית. וכ' במלאכת שלמה הרמב"ם ז"ל בחבורו השמיט זו הבבא ולא ידעתי למה ע"כ, וע' בפאת השלחן סי' ד' ובבית ישראל שם סק"ג. פרק שלישי

מ"א מאימתי מוציאין זבלים ואשפתות משיפסקו עובדי עבודה כו'. והנה ישנן נוסחאות דגרסי עוברי עבירה, וקשה להבין שהתנא יגביל זמן ההיתר להעמידו ע"פ דרך עוברי עבירה במקום שיוכל לקובעו על גבול הזמן של עובדי עבודה דעכו"ם או של חו"ל או משיפסקו עובדי עבודה בכל השנים שאיננה שנת השמיטה, ולפי נוסחא זו מה נעשה בקבוץ גליות הבא ושעוד יקויים בנו אשפוך את רוחי על כל בשר בב"א, ועוד מהיכן פסיקא ליה לתנא לפי גרסא זו שבכל הדורות שהיו ישראל שרויין על אדמתן לא נמצא שום דור שלא היו ביניהם עוברי עבירה

בתוי"ט ד"ה משיפסקו. ירושלמי מעתה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית העין כו' א"ר יוסי הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין, ע' ח"ס חא"ח סי' סמ"ך

מ"ב עד כמה מזבלין עד שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך כו'. הנה ברמב"ם רפ"ב מה"ש עושה מלשון המשנה חשבון כולל דלא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל, וע' בתוס' אנשי שם ובמה שהאריך בזה בפאת השלחן סי' ב' ס"ב

מ"ג עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה כו' עושה אדם את זבלו אוצר כו'. ולשון הרמב"ם פ"ב ה"ב מה"ש והרוצה לעשות כל שדהו