אור הישר (זרעים) סז

מ"ג מסקלין עד ר"ה מקרסמין מזרדין מפסלין. וכ' בר"ב וי"מ מפסגין לשון פסל לך, והנה בתוס' אנשי שם דייק מדוע לא עריב מסקלין עם האחרים ע"ש, ומזה מוכח דסקול ל"ד כלל לעבודה אחרת ובזו מודה ר"ש ע"ש, ול"ג סעד לדבריו מהא דמו"ק ד"ג דקאמר מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן כו', וחזר על זה שם כמה פעמים ובכולן לא כייל עמהם מסקלין ע"ש, הרי דעבודה יותר חשובה היא שאין לכוללה עמהם. וכ"מ מהא דתניא בסוכה מ"ד ע"ב ובמו"ק שם והשביעית תשמטנה ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל ע"ש, הרי דסקול היא עבודה חשובה כמו קשקוש דלאברויי אילני, וכן בישעיה ה' בשירת דודי לכרמו חשיב הנביא ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק וגו'. הרי דחשיב סקול הכרם מהפעולות היותר נחוצות

מ"ד מזהמין את הנטיעות. וכ' הרמב"ם בפיה"מ זוהמא שם לריח רע ופי' שמנהג עובדי אדמה לסוך הנטיעים בשמן שיש לו ריח רע כדי שיריחו אותם התולעים אוכלי האילנות וירחקו מהם ע"כ, והנה כפירושו משמע בירושלמי דקתני מזהמין מתולעין בשביעית, אולם בר"ש מפרש כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל כו', והוא כדפירש"י בע"ז ד"נ ע"ב ע"ש, ולא ידענא מדוע נאדו מפי' הירושלמי. וע' בהעמק שאלה לשאילתות ר"פ בהר סי' קי"ב אות ב'

מ"ה סכין את הפנים ומנקבים אותם עד ר"ה כו'. בע"ז ד"נ ע"ב הגרסא סכין את הפגין ומנקבין ומפטמין אותן כו', הנה האי פטום משמע דשייך לפעולה דמנקבין דלאחר הנקיבה מפטמין את הנקב בשמן, ומשו"ה לא חשיב במשנה רק מנקבין שהיא התחלת הפעולה והעיקרית, וסתמא דגמרא שהביאו לשון המשנה צרפו תיבת ומפטמין, כעין ביאור לפעולה העיקרית דמנקבין דאח"כ מפטמין הנקבים בשמן

מ"ו אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה כו'. וכ' הרמב"ם בפיה"מ והתנאים כולם מסכימים שצריך שתעלה לו שנה קודם שנת השמיטה כו', וע' מה שהאריך בזה בנובי"ק חי"ד סי' פ"ז

מ"ז האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה. וכ' הר"ש קשה היכן מצינו הנך חילוקין דיש בתר השרשה ויש בתר חנטה כו', ע' חזון איש לשביעית סי' ז' ס"ק י"א

מ"ח ר"ש שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה כיוצא בהן. ע' תוס' ר"ה י"ג ע"ב ד"ה ויצבור ובטו"א שם ובש"ך יו"ד סי', רע"ו סק"ז ובת פני יהושע יו"ד ח"א סי' ה' ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב.