אור הישר (זרעים) סא

מאד היה מרוצה המוכר אם הקונה יקנה ממנו בזולת פעולת הלבישה, א"כ מה ערך ללבישה כזו, משא"כ הלבישה דלהבריח בו המכס לבד מה דהיא מוכרחת מצד עצמה, מה מאד הוא מדקדק שהמלבוש יהיה עליו כראוי לפי מדתו ושתהא הולמתו באופן שלא ירגיש המוכס שאינו בגדיו שהוא לבוש בו תמיד, נמצא דמלבד מה שהוא אחשביה להאי לבישה חשובה היא גם למוכס, ולכל מי שיראה אותו לבוש בבגד זה בכל הזמן קודם שיתראה בפני המוכס עד אחרי ככלות הזמן שיעבור מלפני המוכס. וקרוב ג"כ שהגוף נהנה לשעתו מלבישה כזו, וזה כל החידוש במשנה. ולכן סמכו האי דינא להא דאין עראי לכלאים, נמצא דאף שבשניהם נקראו בלשון חז"ל דשא"מ כמו שהם באמת כל אחד לבדו, אכן בנוגע לפעולה של שתי הלבישות רחוקים הם מן הקצה אל הקצה כנ"ל, ולכן שתי המשניות עם שני פסקי הרמב"ם צדקו יחדיו, כנלע"ד לולא דבריהם ז"ל, וע"ע מה שהאריך בהעמק שאלה לשאילתות פ' אמור סי' ק"ה אות ה'

מ"ג מטפחות הידים מטפחות הספרים מטפחות הספג אין בהם משום כלאים ר"א אוסר. וכ' הר"ב ר"א אוסר מטפחות ידים לפי שפעמים מחמם בה ידיו, ע' מה שתמה בזה בתוס' רע"ק וכ"ה במלאכת שלמה בשם הר"ר יהוסף ז"ל, אולם במשנה אחרונה הסביר פלוגתייהו דר"א וחכמים דת"ק סבר בתר עשייתן אזלינן ואין עשויין לחמם ואע"פ דלפעמים מתחממין בהן אין דרך חימום בכך ור"א סבר דבאותה שעה דמתכוין לחימום בהם הוי כעשוי לכך ודרך חימום הוי ע"ש, ונראה דכעין ספק כזה נמצא בעיא בירושלמי ומובא בר"ן נדרים ל"ה סוף ע"א, נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו ולא איפשטא, ועמש"כ בחידושי לזבחים ע"א ע"א בתוד"ה ברובע וע"ע באור זרוע ח"ב סי' שפ"ו ובת' הרא"ש כלל ב' סי' וי"ו

מ"ד תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהם משום כלאים. וכ' הר"ש ותימה דליתסר משום לועג לרש דאפילו ציצית אמרינן בפ' התכלת דמ"א דההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כש"כ שאין להלבישו כלאים כו' ע"כ, אמנם בחידושי למנחות שם הוכחתי בארוכה, דגרסת הילקוט בפ' תצא רמז תתקל"ג נכונה, דשם גריס אמר רבא מודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטור מ"ט אשר תכסה אמר רחמנא והאי לאו לאיכסויי עבודא בההיא שעתא ודאי לא משום לועג לרש חרף עושהו ע"ש, הרי בהדיא דבתכריכין ודאי לא רמינן, ומה מאד מדוייק לפי גרסא זו לשון ודאי לא, דאילו כל זמן שהוא חי יש מקום לאמר אע"ג דעשאן לתכריכים מ"מ בידו לשנותו ולהשתמש בו בחייו. ולא דמי כ"כ לליעוג אם מטיל בו ציצית, משא"כ אם לאחר מותו יטילו בו ציצית דכו"ע ידעי שהוא פטור והם יטילו בו לכתחילה הרי הוא בעיני החיים כלובש בגד על דומם ומטיל בו ציצית, ועפ"ז מוכרחת הגרסא בההיא שעתא ודאי לא. פי' יותר