אור הישר (זרעים) ס

המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' נ"ב וע"ע בת' הגרע"א סי' ל"ח וסי' קפ"ט ר"ט ובס' חזקה רבה חי"ד סי' ע"ה וע"ע באור זרוע ח"ב סי' רנ"ו ובת' הר"ן סי' נ"ז וסי' נ"ט ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' נ"ה וע"ע במפרשי המשנה נגעים פי"א מ"ב ובס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ב מ"ג

מ"ב הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהם כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תשס"ב ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קי"ג ובת' הריב"ש סי' כ"ט

שם ואין עראי לכלאים. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' פ"ג ושם ח"ו סי' פ"ב ובמש"כ בחידושי למנחות מ"א ע"א

שם ולא ילבש כלאים אפילו ע"ג יוד אפילו לגנוב את המכס, וכ' הר"ש שאין נותנים מכס מבגדים שלובש אדם וסבר דשא"מ אסור כדמוכח בריש הגוזל בתרא ופליג אסתמא דמוכרי כסות דסיפא. פי' דהתם תנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן, וכ"כ נמי הרא"ש דהנך שתי משניות פליגי אהדדי, אמנם מפרשי הרמב"ם בפ"י הי"ח מה' כלאים הקשו איך פסק הרמב"ם כשתי המשניות כיון דפליגי אהדדי, וע"ש מה שתירצו ובמה שהאריכו בזה מפרשי השו"ע סי' ש"א

ולעד"נ דמה שהרמב"ם פסק כסתמא דמתניתין במוכרי כסות הוא ע"פ סוגיא דיבמות ד"ד ע"ב דקאמר דאי כתב רחמנא לא יעלה עליך ה"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית ביה הנאה ע"ש, הרי בהדיא דבקרא דלא תלבש מונח ההיתר דמוכרי כסות במשנה דפרקין מ"ה, ומעתה חל עלינו רק חובת ביאור אחרי דבשבת כ"ט ע"ב תלי הש"ס הא דמוכרי כסות בדבר שאינו מתכוין והאי טעמא גופה תלי הש"ס בב"ק קי"ג ע"א גבי מבריחי המכס ע"י הלבשה דכלאים, א"כ מ"ש דבהברחת המכס פסק לאסור, והמשניות גופייהו מ"ט סתרן אהדדי כדהקשו הראשונים ז"ל

לכן לולא דברי הראשונים ז"ל אמינא לדייק לישנא דקרא לא תלבש, דפשטיה הוא כדרך הלובשן, היינו הוא לובש ומטרת לבישתו זו שיהיה לבוש בבגדו זה ולבישה כזו כמו דאיהו אחשביה כמ"כ אחשביה רחמנא, ומעתה נחזי אנן מה מאד מרחק הלבישה דבמוכרי כסות מלבישה דלהבריח בו את המכס, דבמוכר כסות כמו המוכר כן הלוקח בלתי חשוב אצלם לבישה זו של המוכר, דשניהם יודעים שהיא לבישה רק לשעה קלה ולדוגמא קצת לפני הלוקח, וידע מעיקרא כי גם הלבישה אפשר שלא תועיל אל המכירה אם לא יוכשר בעיניו, ובע"כ הוא לובש לכתחילה על הספק אולי עי"ז תמצא הסחורה חן בעיני הקונה, ומה