אור הישר (זרעים) נט

מ"ד אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון כו'. בר"ש בשם הירושלמי רב אמר מפני שנושא חבל שבינתים כו', ע' בראבי"ה סי' קצ"ג

מ"ה ואדני השדה חיה. הנה בחידושי מהרי"ח האריך למאי נ"מ, ובמשנה אחרונה כתב דנ"מ לכותב כל חיה שברשותו ע"ש, ונפלאתי לפ"מ שפירש הר"ש דהיא חיה מסוכנת כזו לבא בגבולה ע"ש. א"כ איך נופל לאמר שתהיה ברשות איזה אדם, ולאיזה דבר יוצלח הלא כל זמן שהוא חי הוא מסוכן לכל בריה שבעולם, ואחרי שנפסק החבל שבטבורו מיד מת ואז הוא מטמא באהל כאדם כדאמר ר' יוסי במשנתינו

ונראה דנ"מ להא דתנן בנזיר ל"ד ע"א כעין זה. היינו אם שנים מהלכין בדרך וראו מרחוק אדני השדה ואמר אחד הריני נזיר שזה חיה והשני אמר הריני נזיר שזה אדם או בהמה, ובזה נ"מ גדולה מי מהם נזיר אחרי שהכירוהו, ושלא יהיו קרבנותיו חולין בעזרה

מ"ו שור בר מין בהמה ור' יוסי אומר מין חיה כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' ש"צ ושם ח"ב סי' של"ג ובכפתור ופרח פנ"ח

שם כלב מן חיה רמ"א מן בהמה, ע' לעיל פ"א מ"ו ובמשנ"ר שם

שם ואדם מותר עם כולם למשוך ולחרוש ולהנהיג, וכ' הר"ש בספרי דריש בפ' כי תצא א"כ למה נאמר בשור ובחמור בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובהמה ע"כ. והנה בס' יראים סי' קנ"ו הקשה מסוגיא דב"ק ס"פ הפרה דיליף כלאים דחרישה שור שור משבת ובשבת מרבה ליה מוכל בהמתך לא שמעתי תירוץ עכ"ל, ולעד"נ עפ"מ דסוגיא דב"ק היא אליבא דר' יוסי משום ר' ישמעאל כדאמר התם, ואיהו סבר הכי שם בתוספתא פ"ו, אבל הספרי מצי קאי אליבא דר"ע דפליג בתוספתא שם וקאמר אהא דכלאים דהרבעה וחרישה כל אחד ואחד יתרבה במקומו ע"ש. פרק תשיעי מ"א צמר נמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הנמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' תשע"ט ובנובי"ת חי"ד סי' קפ"ו וע"ע בראבי"ה סי' קצ"ג ובת' באר יצחק חי"ד סי' יוד ובת' מטה לוי סי' י"ח וע"ע בתמים דעים להראב"ד סי' ל"ו ובת' מהר"ח או"ז סי' י"ז ובחוט