אור הישר (זרעים) נח

מ"ח עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף ק"ע

שם המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור, עמש"כ בחידושי לחולין קט"ז ע"א וע"ע נובי"ת חי"ד סי' נ"ד נ"ה. פרק שמיני

מ"א כלאי הכרם אסורים מלזרוע ולקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכש"כ בהנאה ע' טורי אבן לר"ה ד"ט ע"ב

שם כלאי בהמה אסורין זה עם זה. בר"ש הביא דברי הירושלמי איסי בן עקביא אומר אסור לרכוב ע"ג פרדה מק"ו כו' והכתיב והרכבתם את שלמה בני על הפרדה בריה היתה מששת ימי בראשית ובתוספתא קתני אמר להן אין משיבין מן התקוע כו' ע"כ. וע' מש"כ בזה בת' הרשב"א סי' תצ"א

בתוי"ט ד"ה ומלקיים. וצ"ל דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא. יהנה ממנו ע"כ, ע' במשנ"א נגעים פי"א מי"ב

מ"ב בהמה עם בהמה וחיה עם חיה בהמה עם חיה וחיה עם בהמה טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג. וכ' הר"ב אע"ג דלא תחרוש בשור וחמור אמר רחמנא ילפינן שור שור משבת דהוא הדין לכל בהמה חיה ועוף ע"כ. ומשמע שהבין דהא דמסיק במשנה אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג קאי אכולה מתניתין הנמשכת אחרי המשנה דס"פ הפרה עם הסוגיא דהתם דכן חיה ועוף כיוצא בהן ומשום דילפינן שור שור משבת ע"ש

ולפ"ז איכא למידק דכולה מתניתין יתורא היא. דלא תחרוש בשור וחמור כתוב בתורה, והא שני מינין דבהמה טהורה עם טמאה, ולחזור על דין חיה נמי לא איצטריך לפ"מ דילפינן שם דחיה בכלל בהמה בלשון תורה, והא דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה ליתא לפ"ד הרמב"ם בפ"ט ה"ח מה' כלאים דס"ל דשני מינין אלו צריכין להיות דוקא אחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור, וע"ש במפרשים ובשנות אליהו ובפני משה ומראה הפנים וצ"ע

מ"ג המנהג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים ור"מ פוטר. ע' ב"מ ד"ח ע"ב ובכפתור ופרח סי' נ"ח.