אור הישר (זרעים) נז

הרמב"ם בפ"ו ה"ט מה' כלאים דהאי צירוף הוא עם שאר גפני הכרם העומדות, ודעת הראב"ד שמצטרפות אלו ג' הגפנים להחשב כאילו הן שש ע"י ההברכה, וכה"ד הר"ש והרשב"ם בב"ב פ"ג ע"א, ולפירושם זה הסכים הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד סי' רצ"ו ס"ק מ"ה, וע' במה"פ ובס' חזון איש לכלאים סי' י"ג ס"ק י"ב

מ"ג אלו אוסרין ולא מקדישין מותר חרבן הכרם כו'. הנה בתוס' אנשי שם דייק גם בשם הרמ"ז מדוע שינה התנא הכא לשונו ולא קראו לו בשם קרחת הכרם כדלעיל רפ"ד ע"ש, ולעד"נ בפשוטו דל דלעיל איירי לענין עצם הכרם, כדמפרש במשנה שם כרם שחרב מאמצעו, להכי קרי התם לחלק זה קרחת הכרם, שחלק זה מוקרח מכלל הכרם, משא"כ הכא דכל הענין סובב רק בנוגע למותר של חלק זה הנחרב, ולא לכלל הכרם, משו"ה קרי ליה מותר חרבן הכרם

מ"ד המסכך את גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קדש וחייב באחריותו ר' יוסי ור"ש אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. ע' תוס' ב"ק ד"ק סוף ע"א ובראב"ן ס' נ"ג ובעונג יו"ט סי' ל"ד וע"ע בת' הגרע"א סי' קס"ה ובמש"כ בחידושי לירושלמי דמכילתין לעיל פ"ד ה"ה

שם א"ר יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ע' כפתור ופרח פמ"ז ובעונג יו"ט סי' פ"ב

בר"ש ד"ה וחייב באחריותו. וגבי פרה תלה הכתוב בניחותא דעושה מלאכה דכתיב גבי עגלה ערופה עבד וקרינן עובד כו', ע' במשנה אחרונה למס' פרה פ"ז מ"א ד"ה קדש לי

מ"ה א"ר יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. ע' יבמות פ"ג ע"ב תוד"ה אין אדם ובתוס' מנחות ט"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בעונג יו"ט סי' פ"ב ובמשך חכמה פ' תצא בפסוק לא תזרע כרמך

מ"ו האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו ואפילו במועד כו'. ע' בס' חזקה רבה חח"מ סי' ע"ח

מ"ז מאימתי תבואה מתקדשת משתשריש. בירושלמי הגרסא משתשליש וע' ראב"ן סי' נ"ג ובמש"כ בחידושי לחולין קט"ז ע"א ברש"י ד"ה ולפרוך

שם וענבים משיעשו כפול הלבן, ע' שנות אליהו ובס' ציץ הקדש סי' י"ח.