אור הישר (זרעים) נא

חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי, והקשה במשנה ראשונה כיון דבשלו אין בו כדי לאסור ושל חבירו אינו אוסר אמאי מצטרפין הא הו"ל כמו זה וזה גורם דקיי"ל דמותר בפ"ב דערלה מי"א ע"ש

ונראה דזו"ז גורם דהתם הוא רק בדבר הבא משני דברים האחד איסור והשני היתר ושניהם גשמיים, והאיסור לעצמו אינו יכול לפעול פעולתו רק בעזרת גוש ההיתר בזה אמרינן זוז"ג מותר, משא"כ גבי כלאים שהאיסור תלוי במחשבה כמש"כ התוס' ביבמות פ"ג ריש ע"ב, ובב"ב ד"ב ריש ע"ב כתבו סמך לסברא זו מקרא דכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה ע"ש, והכא כיון דע"י נטיעת שורה בשל חבירו נשלמה ניחותא דיליה. לכן פועלת מחשבתו לאסור

מ"ח ראב"י אומר משום חנינא בן חכינאי אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחברתה ט"ז אמה לא יביא זרע לשם שאילו בתחילה נטען הרי זה מותר בשמונה אמות. וכ' הרמב"ם בפיה"מ ואין הלכה כראב"י, וכה"ג אשכחן להרמב"ם בפיה"מ לעיל פ"ב מ"ט ולקמן פ"ה מ"ג ובספ"א דמדות שכ' שאין הלכה כראב"י ואע"ג דבכולהו נשנות במשנה כמו הכא, ועפ"ז בלתי מובן מאי האי דקמתמה הכ"מ בפ"ט ה"ט מה' רוצח מדוע לא פסק הרמב"ם כראב"י במשנה סוטה מ"ה ע"ב הלא קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ע"ש, דלפמש"כ קידה זו לא על חדת היא מה דהרמב"ם אינו פוסק כראב"י אפילו מה שהובא במשנה, כן יש להתפלא ע"ד הכ"מ בפ"ה ה"ט ממחו"כ שכ' דלהכי לא פסק הרמב"ם כראב"י דפליג בברייתא משום דלא נזכר במשנה ע"ש, משמע דאם היה נזכר במשנה אז היה מוכרח לפסוק כוותיה והכא חזינן דגם במקומות שנשנה במשנה אינו פוסק כוותיה, ובספ"ב מבית הבחירה כ' הכ"מ דהא דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא וע"ש במל"מ

ועכ"פ דעת הרמב"ם הכא ובמדות שם בלתי מתאים עם דעת העיטור בשם הרי"ף המובא בחידושי הרשב"א לחולין ס"ד ע"א דלא אמרינן משנת ראב"י קו"ג אלא במשנה אבל בברייתא לא כו' ע"ש. דהא חזינן דהרמב"ם לא חש לפסוק כוותיה אפילו במשנה, ודעת הרא"ש בפ"ק דביצה סי' וי"ו דהלכה כראב"י גם בברייתא ע"ש, וכה"נ דעת רש"י בגיטין ס"ז ע"א שכ' וז"ל שהלכה כמותו לעולם, וע' תוס' מנחות ל"א ריש ע"ב ובט"ז וביאור הגר"א ובחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד ר"ס ט"ו

מ"ט והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזרע את הניר ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירו. ע' רשב"ם ב"ב פ"ב סוף ע"ב ד"ה והתירוה ובשבת פ"ה ע"ב תוד"ה והא קא מיערבבו.