אור הישר (זרעים) מו

בר"ב ד"ה אין מביאין אילן באילן. אבל אילן סרק באילן סרק כיון שאין שום אחד מהם עושה פרי כמין אחד חשוב ושרי, ע' במשנ"ר דפרקין מ"ד

מ"ח אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח כו'. בירושלמי מוקי לה במעמיק שורש למטה משלשה טפחים חוץ לששה, וע' בס' חזון איש לכלאים סי' י"ג ס"ק י"א

מ"ט הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים כו'. ע' רש"י עירובין ע"ז ע"ב ד"ה אינו חושש ובמל"מ פ"ג ה"ו מה' כלאים

שם הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ר' יהודא אומר כו', ע' ר"מ ור"ש ובת' הרשב"א סי' תמ"ח. פרק שני

מ"א כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט כו'. ע' בת' הרשב"א סי' רנ"ט ובת' הגרע"א סי' רי"ח

שם ר' יוסי אומר יבור בין ממין אחד בין משני מינין רש"א לא אמרו אלא ממין אחד וחכ"א כו', ע' דורות הראשונים בתקופת המשנה ביסודה פכ"ז

מ"ב באמת אמרו זרעוני גינה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. בירושלמי קאמר עלה ר' לעזר כל מקום ששנו באמת הלכה למשה מסיני, וה"נ א"ר אלעזר בירושלמי תרומות רפ"ב ובשבת פ"א ה"ג ושם פ"י ה"ד ובבבלי ב"מ ד"ס ע"א, ומשמע דמשם לקח ר"א המקור לדבריו מדקאמר התם עדא אמרה וע"ש רש"י ד"ה באמת הלכה, ועפ"ז יליד בבבלי שבת צ"ב ע"ב אהא דבאמת אמרו, דקאמר תנא כל באמת הלכה היא ע"ש, הרי משמע דהיא ברייתא וצ"ע

מ"ג היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין עד שתתליע ויופך ואח"כ יזרע כו'. ע' ראב"ן סי' נ"ג

מ"ד אם רצה גומם עד פחות מטפח זורע ואח"כ משרש. בירושלמי ר' זעירא בעי עד כדון כר"ש בן יהודא שהוא אומר לדעת גמורה שאר בני אדם